"וְנָתַתִּי אֶת-לִבִּי, לִדְרוֹשׁ וְלָתוּר בַּחָכְמָה, עַל כָּל-אֲשֶׁר נַעֲשָׂה, תַּחַת הַשָּׁמָיִם; הוּא עִנְיַן רָע, נָתַן אֱלֹהִים לִבְנֵי הָאָדָם--לַעֲנוֹת בּוֹ. " אני כל הזמן חושבת. כל הזמן. כל הזמן מוצאת דבר דיבלי אחר להתעסק איתו, יורדת למיץ של העניין ולא מרפה. זה לא רלוונטי עכשיו במה אני מדברת באופן כללי. אני לא לומדת לשחרר ואני צריכה את זה. אני כל הזמן רק מנתחת סיטואציות ודברים וחושבת יותר מידי ואין לי מנוחה בראש. כמו שבאחד השירים של לנה דל ריי " I've got a war in my mind " נמאס לי. אני ילדה קטנונית, יותר מיד מחשבת וחושבת, יותר מידי מתעסקת וגם מחפשת במה להתעסק, בדברים הכי שטותיים שיש. אימא שלי אמרה לי שאני גם מחפשת לעצמי כל הזמן צרות ובמה להתעסק, חוץ מזה שממש משעמם לי כי אין לי מה לעשות במיוחד שסיימתי י"ב וחיי החברה שלי לא מי יודע מה פוריים. וגם אם התגברתי על זה כביכול אני אחזור להתעסק בזה איזו תקופה אחרי כן... נתקלתי בתמונה בקניון שרשום עליה " Stop over analyzing life is simple" חשבתי לעצמי כמה זה נכון וכמה אני צריכה להחדיר את זה לעורקים שלי. הקדוש ברוך הוא נתן לנו מוח, אבל זה יכולת המחשבה זה דבר רע. מה אני יכולה לעשות בידיוק ? איך לשחרר ולתת למוח שלי מנוחה ופשוט להיות ריקה? תאמינו לי שכמה הייתי רוצה להפסיק לקחת ללב וכל הזמן רק לחפש ולחפש. אני שמה לב שאני עושה משהו שאני אוהבת או אם אני עם אנשים שאני אוהבת ושאני ממש שמחה או סתם שגרה לא מעיקה, אני לא נמצאת במצב הזה. רק כשאני או חולה, או סתם עצובה, או סתם במחזור או משיעמום.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות