תמיד חשבתי שכל הכבוד לאנשים האלה ששמים פס על מה שכולם חושבים ועושים פשוט מה שטוב להם, גם כשזה מנוגד למה שמצופה מהם. אני לא כזאת, ואני באמת רוצה להיות. אני רוצה לפתח ביטחון עצמי. אני רוצה להפסיק להיות ביישנית. אני רוצה לשאול שאלות בלי להרגיש טיפשה לעיניי כולם, כי כולם יודעים את התשובה. אני רוצה להפסיק לדאוג למה שאנשים חושבים עליי. לדעת להגיד בביטחון את מה שאני חושבת. לא לפחד להביע את מה שאני מרגישה. להיות בטוחה בכל דבר שאני עושה ואומרת. לא להיפגע מהיערות של אחרים. אבל אני לא יודעת איך לעשות את זה.
אני עולה עכשיו לתיכון, כיתה י', ואני רוצה לעשות שינוי. במיוחד אחרי שחברה שלי שאיתה אני הולכת לתיכון, אמרה לי שהיא מרגישה בנוח ללכת איתי לתיכון כי אני יותר ביישנית ממנה וזה נותן לה ביטחון מבחינה חברתית. אני רוצה להוכיח לה אחרת. ובכלל, אני רוצה להוכיח לכל החברות שלי אחרת, כי אני יודעת שהן מרגישות את אותו הדבר כמוה. היא פשוט היחידה מביניהם שמאוד ישירה ומסוגלת להגיד (ישירה מדי... זה לא דבר שאומרים בקול גם כשמרגישים ככה).
מצד אחד אני מאוד רוצה לפתח את הביטחון העצמי הזה, אבל מצד שני אני יודעת שחלק גדול מהתהליך הוא לזייף ביטחון עצמי גבוה, עד שזה יחדור אליי והביטחון יתחיל לבוא ממקום אמיתי מבפנים. והתהליך הזה מפחיד אותי, אני מפחדת שאני אתקל במצבים שאני לא באמת אדע מה לעשות ומה לומר. כמו למשל לדבר עם בנים. שאני אביע ביטחון מבחוץ, אבל בפנים אני לחוצה שאגיד משהו לא בסדר, או שאעשה משהו לא בסדר. אני מפחדת שבעודי מביעה ביטחון גבוה, אני בסוף אגיע למצב שבו בנים שואלים אותי שאלה ואני באמת לא אדע מה לענות ואני אראה ממש "מפגרת"... בקיצור, אני מפחדת שהתהליך הזה שדורש הרבה אומץ ותעוזה ילווה אותי בהרבה פאדיחות שאני לא אדע איך לתקן בפעם הבאה...
אני אשמח לשמוע מכם עצות, תודה רבה לעוזרים!
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות