בחטיבה שבה למדתי הייתה מורה אחת בלבד שאהבתי. בכיתות ח' ו-ט' (בהן סבלתי מאוד בבית הספר) היו ימים שבהם שכנעתי את עצמי להגיע לבית הספר רק כדי לפגוש אותה. היא אישה מדהימה והחוסן הנפשי שלה מעורר הערצה, אפילו התלמידים ששנאו אותה הודו בכך.
לעיתים אני מתקשה לפרש נכון התנהגויות של אחרים, ונוטה להתבלבל בעיקר בין נימוס ונחמדות לבין אהבה. הקושי הזה גורם לי לתהות אם היא אוהבת אותי, או שמא רק הייתה נחמדה אליי. לאחר מסיבת הסיום היא הבטיחה שביום האחרון ללימודים תיתן לי את מספר הטלפון שלה (ועמדה בהבטחתה), ושהיא רוצה שבשנה הבאה אתקשר אליה ואספר לה איך בתיכון. ביום האחרון ללימודים, לאחר שנתנה לי את מספר הטלפון שלה, היא אמרה שנשמור על קשר וניפגש מתישהו, ואז שאלתי אותה חצי בצחוק חצי ברצינות מתי. היא אמרה שניפגש כשנרצה.
מאז לא דיברנו, מובן שלא נפגשנו. אני מתגעגעת אליה מאוד, אך פוחדת להתקשר אליה או ליצור איתה קשר בדרך אחרת (הודעה או מייל). מגיע לה חופש, ואני לא רוצה להפריע לה. אמא שלי הציעה לי לשאול אותה האם היא זקוקה לעזרה בהיערכות לקראת שנה"ל, משום שהיא עוברת לנהל את אחד מבתי הספר בעיר שבה אני גרה, אך אני מתביישת לשאול.
מה עליי לעשות? אני חוששת להפריע לה או להיתפס בעיניה ככפייתית. האם כדאי לי להתקשר, או פשוט לשכוח מזה ולהתגבר?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025