הכרתי ידיד טוב שלי לפני כמה זמן. כשהכרנו הוא הציע לי כמה פעמים שנצא. אמרתי לא כי א הרגשתי שלא נתאים ממש ולא ידעתי אם ארגיש בנוח איתו, ב אני מאוד חסרת ביטחון והוא ממש לא והרגשתי די מאויימת, ג חשבתי שהוא רוצה אותי רק כי הוא לא באמת מכיר אותי, שאני סתם איזו שטות שתעבור לו ובשלב הזה אני כבר באמת ארגיש אליו משהו ויכאב לי ממש כשהוא יזרוק אותי (מניסיון עבר לצערי). זו לא פעם ראשונה שזה קרה וממש לא פעם ראשונה שחרדות גרמו לי להגיד לא. אבל בסך הכל הרגשתי די שלמה עם זה והמשכנו לדבר ואני ממש אוהבת אותו בתור ידיד וכיף לי איתו.
לא מזמן הוא סיפר לי שהוא התחיל לצאת עם מישהי. אני באמת שמחה שטוב לו כי אכפת לי ממנו והלוואי שאני הייתי מסוגלת להיות עם מישהו מדהים כמוהו, אבל הרגש הראשון שעלה אצלי הוא קנאה. לא קנאה בזוגיות כי אני באמת הייתי רוצה להיות בזוגיות, אלא קנאה רצינית במי שהוא יוצא איתה. אני יודעת שזה מטומטם ומגיע לי במובן מסויים והיה ברור שזה מה שיקרה, אבל אני לא יכולה לשלוט בזה וקשה לי לדבר איתו שלא באשמתו.
אני כאילו במובן מסויים מרגישה שזה רק מאשש את מה שפחדתי ממנו.. רק לפני כמה זמן הוא רצה אותי ובשנייה הוא פשוט עבר הלאה.. וברור לי שהוא לא אמור להיות שבור לב או משהו ולגיטימי שהוא יעבור הלאה אבל המוח שלי פשוט לא קולט את זה..
למה זה קורה? יש לי מה לעשות עם זה? אגב זו לא ממש הפעם הראשונה שזה קורה לי, ולא אני עדיין לא מרגישה שהיינו עובדים טוב ביחד :(
תודה מראש
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025