תמיד חלמתי שיהיו לי חברות. כמו בטלוויזיה. אבל חברות נפש. נוו אתם יודעים BFF.
אבל אף פעם לא מצאתי.
ואז כשהתחלתי את החטיבה מצאתי מישהי כזאת. שתמיד היה לנו על מה לדבר, שתמיד היינו ביחד. אף פעם לא היה לי כל כך כיף. אף פעם לא הייתי כל כך מאושרת.
אבל אז רבנו את המריבה של חיינו ואומרים לי פשוט להמשיך הלאה. למצוא חברות אחרות.
היא הייתה בשבילי כמו אחות ופשוט בגדה באמון שלי. אומרים שחברים באים וחברים הולכים.
אבל משהו לא מסתדר לי אם המשפט. אני עכשיו אמורה לבטוח במישהו ופשוט לחכות מתי יגיע הרגע בו יכאיב לי?הרגע שבו אני ארגיש עוד פעם בודדה ברמות אחרות?
הבעיה שלי היא שאיבדתי אמון בחברות.
אני כל הזמן חושבת -טוב היה עכשיו טוב וכיף עם החברים שלי, אבל מתי זה יגמר?מתי תתפוצץ הבועה , ואני אפגע?
אני מחשבת את הזמן ,נותר לי עד הפגיעה הבאה. אני לא מסוגלת לחיות ככה. איבדתי אמון באנשים. אני באמת לא מבינה, כל אדם רוצה להיות מאושר,אז למה לאמלל אחרים?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות