כבר שנה שסבתא שלי נמצאת במצב שנקרא "צמח". כמו שהיא לא מסוגלת לתפקד גם אני. זו פרידה שרוב האנשים לא מכירים,מצב בין החיים למוות. אז אף אחד לא מבין באמת כמה שבור הלב. בסופו של דבר אתם לא מכירים אותי, אבל אני ילדה חייכנית אכפתית ובאמת נותנת המון מעצמי לאחרים. השנה האחרונה הייתה גיהינום מבחינתי. לא נתתי לחיים לעצור, המשכתי לעשות דברים שאני אוהבת להקיף את עצמי בחברים טובים ולדאוג לא ליפול. כי בקלות אפשר להגיע למקומות לא טובים. אבל אני מרגישה שכמה שאני מנסה אני לא מצליחה להתמודד עם זה, לעכל את המצב. זה לא נשכח ממני ולא קל יותר. הלכתי לפסיכולוגית ניסיתי לדבר על זה לשמור על החיים שלי כמו שהם. אבל בסופו של יום רע לי . איבדתי את הבן אדם שאני הכי אוהבת בעולם. ובשונה ממוות מצב צמח זה פשוט לראות את הגופה, להרגיש את החום להביט בעיניים ולהתפלל להבין משהו מכל זה. אי אפשר לדעת מה עובר עלייה בכלל, אם היא שומעת או אפילו סובלת. חוסר אונים שלא מאחלת לאויבים הכי גדולים שלי. החוסר ידיעה, היכולת האפסית שלי להשפיע ופשוט על בסיס קבוע ללכת לבקר אותה במצב כזה, פשוט מרגישה שהפצע נשאר פתוח כל עוד היא במצב כזה וכל ביקור עוד קצת מלח על הפצעים. כל פעם להיזכר בזה מחדש. כאילו הספקתי לשכוח. הגעגוע חונק אותי, כל כך הרבה רגשות שמציפים ולמרות שעברה שנה, שהדברים צריכים להיות קלים קצת יותר פשוט לא טוב לי.
אני לא מצפה כאן לקסם, אני ראלית לגבי המצב ויודעת שזה יכול להימשך שנים וכנראה שהיא לא תקום והשגרה הזו תמשיך עד שהיא כבר לא תהיה איתנו.
אני לא אותו אדם ואני כבר לא מסוגלת להנות מדברים כמו פעם, אני פשוט בן אדם עצוב.
איך מתמודדים עם זה?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות