שלום לכל קורא/ה שקוראים את זה.
אני בת 16.7 עולה ל-יא.
אני אספר לכם רקע כללי עלי:
אני בחורה כלפי חוץ מאוד דומיננתית, אומרת את מה שחושבת , אוהבת להציע עזרה- אפילו לא מציעה.. כי כשמציעים מרגישים אי-נעימות כזאת.. אז אני ישר מגיעה לחברה נגיד מחבקת, מדברת איתה וכו׳ בקיצור אני עווזרת לאנשים שצריכים . באופן כללי החברה אוהבת אותי.
אבל בתוך תוכי... אני פגועה, חסרת מוטיבציה, עצב, בודדה .... אני פשוט מרגישה רע שזה שיש לי חברות... הן לא באמת חברות שלי.. אין לי מי תחבק , שתעודד אותי... אני לא יודעת מה לעשות כבר.. זה מצב כ׳׳כ מתסכל:( להרגיש בודדה.. שלא יודעת לאן לפנות..
אמא? בכלל לא האמהות שמקשיבות ואומרת בכלל ׳איך היה היום שלך׳.. מקנאה כ׳כ באמהות האלה.
אבא? רק עבודה ..
אחים? אין קשר בכלל לי ולהם.
חברות? הן לא מבינות, לא מנסות בכלל להבין.. או בכלל מנסות ליצור קשר להבין אם יש משו. מה כיף לספר למישהו אם הוא לא מתעניין?
אני לא מרגישה שאני יכולה להתמודד עם הלבד הזה... זה אוכל אותי מבפנים, זאת תחושה מגעילה ולא כייפית בכלל.. אני תמיד מנסה להוציא את התחושה הזאת ממני.. אבל אני שואלת את עצמי ״איזו תחושה״??? כי זאת המציאות שלי... ואני יודעת שזה נשמע בכייני, אבל אני באמת סובלת כבר, אני לא יודעת מה לעשות.. אני שותה בשביל להעביר קצת את הרגש המציק הזה, למרות שאני יודעת שזה לא יעביר לי את זה- אני יודעת. אבל זה קצת מוריד לי קצת מהעומס .. אין לי מושג מה תציעו.. אבל עדיף שתציעו משו מאשר כלום...
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות