פירקתי קשר של 3 שנים שהיתה אהבה ענקית בנינו גם מהצד שלי וגם מהצד שלו..את סיבותיי אשמור לעצמי אבל הדבר היחיד שאני יודעת זה שאהבנו מאוד.
היום זה מאחוריי והמשכתי הלאה, אין לי שום רגש שלילי או חיובי כלפיו, אני במקום מאושר
אך לא מצליחה לשחרר עם גברים. לא משנה כמה ארצה אותו או כמה הטעם שלי הוא יהיה או כמה יילחם עליי ויתאמץ, משהו בי חסום, משהו בי אומר בשביל מה..? מה כל זה שווה..?עד שהצלחתי לצאת מהבוץ, אכנס אליו שוב?
נחסמתי.. לא מצליחה לפתוח את הלב, לא מצליחה להרגיש ולא נותנת לעצמי. התמכרתי לתחושה הזו שאני אדון לרגשות של עצמי, שרק אני אחליט מה מבאס אותי ומה לא, מתי לשמוח ומתי לא ושלאף אחד אין קונטרול על הרגשות שלי. שלא יהיה לי אכפת אם מחר הוא לא יהיה. שאני יודעת שלאף אחד אין יכולת להשפיע עליי באמת. וזה היה כיף בהתחלה
ועכשיו איך יוצאים מזה? אני מרגישה שניצלתי מכדור ולהכניס מישהו ללב שלי זה כמעט כמו ללחוץ על ההדק מחדש שיפגע בי אותו הכדור
ואני יודעת שכולכם תגידו שצריך לקחת סיכון ואפשר להיפגע אבל כרגע אני במקום שטוב לי אחרי שהרבה זמן לא היה. שנה שאני נקייה מכל רגש אפשרי שקשור לאהבה.. מפחדת לפתוח את הלב ובאיזשהו מקום לא רוצה,
מה עושים עם זה?! זה לא עובר לא משנה איזה גבר זה.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות