הכרתי מישהו,מקסים מאין כמוהו..
בחורים שכבר לא מיוצרים כיום בעולם המודרני בקנה מידה פלאי שכזה.
אוהב ומבין ומעריך ומתחשב,אינטליגנטי,איש שיחה...מפנה לי כלכך הרבה מקום.
נותן לי את התחושה שאני הכי חשובה בעולם הזה.
בחור טוב ,מוסרי וערכי וגם באמת נראה טוב לטעמי.
אנחנו יוצאים מזה כבר חודשים מספר,את רגשותיו כלפיי הוא משתף ללא הרף טוען שמיום ליום רגשותיו רק מתעצמים.
כלכך מרגש לשמוע וכלכך כיף לי איתו,אבל..מבחינת העניין הזה,של הלב,שלי..
כלום.
כלום ושום דבר
לא מרגישה ולו את הפיפס הקטן ביותר כשהוא מתקרב...
כאשר משתף אותי בגעגועיו,אני מבינה שאין בי את כמות הגעגוע ה"נורמאלית" בהתאם לכמות הזמן שלא התראו באותה תקופה..
אבל כלכך אכפת לי ממנו,וכלכך אכפת לו ממני..
אז למה? למה אני לא מתרגשת? למה אני לא מצליחה להתאהב? (מעולם לא הרגשתי מאוהבת באף אחד מחבריי) אולי פשוט לא קיים אצלי המנגנון? אולי אני מקולקלת?
איך? איך אפשר לא להתאהב בבן אדם כלכך מדהים שיש בו כלכך הרבה מה להציע?
איפה הפרפרים האלו שכל האחרים מדברים עליהם,אני רוצה להרגיש אותם גם!
אני באמת מאוד לא רוצה לוותר עליו ועל הקשר,כי הקשר כשלעצמו כלכך חשוב לי..וכלכך משמעותי בשבילי..
עם זאת-אני מרגישה כלכך מתוסכלת.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025