היי. אני חייל שמשרת בבסיס פתוח ועושה יומיות .
אני סובל ברמה מטורפת, כל בוקר בשבילי זה סיוט מחדש, כל בוקר בנסיעה באוטובוס לבסיס כשכבר אנע כמעט מגיע לתחנה של הבסיס אני רוצה לבכות, עומדות לי דמעות בגרון ובעיניים.
נמאס לי מהבסיס מהאנשים שם ומהמפקד המניאק שלי שמתנכל אליי, שובצתי לחר קורס שניסיתי לצאת ממנו ללא הצלחה אני שונא את התפקיד שלי. בטירונות אמרו לנו שאחרי 3 חודשים בסדיר אפשר לראות שוב קצין מיון אבל כבר הבנתי שזה חרטא,
אני כותב את זה ואני יושב ובוכה, במקרה עכשיו טני עדיין בבסיס כי נשארתי לתורנות שצריך להישאר לילה פעם בשבוע
כל היום עבדתי בתפקיד המסריי שלי ואני שומר באמצע הלילה ואחר כך המפקד שלי רוצה שאני אשן עד 9-10 ויחזור לעבוד, אחרי שהיום עבדתי מ 11 בבוקר עד 10 בערב והלכתי לישון ב 11 ואז שמרתי, זה בלתי נסבל
כשאף אחד לא נמצא או מסתכל אני נשבר ומתפרק ובוכה, כן בוכה דמעות ומתייפח, רק המחשבה שאני אצתרך להישאר פה עוד קצת מכניסה אותי לדיכאון
מאז שהגעתי לסדיר אני לא אוכל כמעט לא יוצא מהבית וכל יום בבוקר עד שאני חוזר הביתה נטו סובל, רק סבל ואחרי שאנימגיע הביתה אני עדיין סובל בגלל הידיעה שמחר הכל קורה מחדש
נמאס לי!!! באמת שנמאס לי, אמרו לי פעם "לא נשארים במקום שלא טוב לך" אז למה אני נשאר? למה לא לברוח,? אני מודע להשלכות אבל אני לא מסוגל להישאר פה יותר אפילו לא עוד דקה
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025