איך להכיר חברים חדשים, למה אכפת לי מכאלה שלא מזיז להם ממני?

שלום לכולם
לאחרונה עברתי סוג של משבר והבנתי כמה דברים על עצמי ,
מתנצלת על האורך אני אובדת עצות לחלוטין ואשמח לכל עצה...
ניתקתי כמה קשרים עם חברים... היו כאלו שהיו יוצרים קשר רק כשהיו צריכים משהו
ואחרי זה נעלמים ומסננים אותי או מגיבים כלפיי באדישות .
אני אוהבת לעזור ולתת לאנשים שיקרים לי הבעיה שכמה "חברים" ניצלו ולא העריכו, ואף פעם לא היו שם בשבילי. אולי אני יותר "מדי" רגישה?

למשל, אחד מהחבר'ה הייתה מתקשרת אליי מיוזמתה רק כשהייתה לה תקלה במחשב.(עובדת בתחום) 99% מהפעמים זה היה כך (כאשר היא צריכה עזרה במשהו היא פתאום מאד זמינה, עונה... לא מסננת אפילו כשהיא עסוקה)
כשהייתי מצלצלת אליה סתם מדי פעם, לרוב היא לא הייתה עונה לטלפונים,ואף לא 'טורחת' לחזור מאוחר יותר.
זה הגיע למצב שידעתי מראש שאם השם שלה מופיע על הצג - היא צריכה משהו
אין מצב שהיא תדבר או תסמס באמת בכדי לשאול מה נשמע, להתענין קצת. התחלתי לסנן ולהתרחק.
לפני כמה שנים הכרתי ידיד טוב, הייתה כימיה וחיבור מההתחלה
עם הזמן פיתחתי כלפיו רגשות והרגשתי שהוא ''משחק'' בי ,
תפסתי מרחק כיוון שלא רציתי להיפגע ממנו עוד ועוד, איכשהו יצא
שהתחברנו מחדש היינו מדברים מידי פעם , לפעמים נפגשים . לא משהו מעבר . לא פיתחתי ציפיות שווא על מנת לא להיפגע ממנו עוד יותר, וכדי לא לפתח רגשות .
לפני כשנה בערך היינו בקשר ממש טוב, היינו מדברים הרבה, ואז הוא מצלצל אליי רק כאשר הוא צריך משהו . אני מבחינתי הוא היה כמו חבר,
והרגשתי שהוא מנצל אותי רק לאינטרסים שלו .
לפני שנה כששוב זה קרה, מרוב תסכול ופגיעה (רגישה) אמרתי לו בצורה יפה ועדינה- למה אתה רק מדבר איתי כשאתה צריך משהו ואחרי זה לא שומעים ממך ואתה נעלם?, הוא התעצבן, כעס, ממש דיבר אלי בתקיפות, הפיל את זה עליי. לכאורה שאני לא בסדר ו"ככה זה חברים''.
הבעיה שאצלו זה חד-צדדי, לפחות מההרגשה שלי, היו פעמים שדיברנו על זה שאבוא לעזור לו עם משהו, הוא אמר לי ''לנסות אותו'' (הייתי אצל חברה שגרה קרוב אליו)
הוא אפילו לא ענה לטלפון- אז הבנתי לבד שלא מסתדר...
הוא עבר דירה, היה לו תקלה במשהו באינטרנט, הייתי בעיר שלו והוא שאל אם אוכל לקפוץ לעזור . כמובן שבאתי . אפילו כוס מים לא הציע לי [ניחא. לא נורא]
אבל מייד אחרי שהתקלה טופלה, טען שחייב ללכת לסדר כמה דברים דחוף בדירה . לגיטימי ומובן,
אבל השיא היה כאשר היינו אמורים להיפגש ואמר שיעדכן אם יסתדר או לא כיוון שיש לו "סידורים'' וכו' . אמרתי לו סבבה רק תעדכן אותי. אמר לי: "ברור".
וכמו טיפשה חיכיתי לתשובה אם לעבור ממנו או לא.
בסוף הבנתי לבד שכרגיל הוא לא מעדכן בכלל אז אין טעם. [זו לא הייתה פעם ראשונה שהוא לא טורח לעדכן מה קורה בסופו של דבר] .
הרגשתי ממש זלזול, גם אם לא מסתדר, המינימום [ לעניות דעתי ] לעדכן ולהגיד שלא מתאים - אפילו בהודעה. קצת נכונות...
מאז אותו המקרה לא יצרתי שום קשר, לא הודעה ולא טלפון. כ''כ נפגעתי, הרגשתי שהוא מנצלת אותי רק כשיש לו תקלה או צריך איזושהיא עזרה במחשב או טרמפ לאן שהוא.
אמרתי נחכה ונראה מתי פתאום "יזכר" בי [ ידע שעוברת עלי תקופה לא משהו ]
אחרי 3 שבועות הוא צלצל וניסה "להתקרב" בסמס לקוני, לא עניתי ולא חזרתי. הייתי בטיול .
אחרי חודש - צלצל, לא עניתי .
לפני שבוע שלח לי הודעה לדבר איתה כשאגיע [ כנראה חברה סיפרה לו שאני בטיול ]
אני לא יודעת מה לעשות
מצד אחד, ה'חברים' האלו רואים רק את עצמם
וממש הרגשתי כמו סכין בלב, הם רואים בי רק כלי לניצול ?
כי הם יודעים שאני לא אגיד להם "לא" ואהיה שם עבורם?
אבל למה אין אף אחד שם בשבילי...

איני מבינה למה אכפת לי מאנשים שלא שמים עליי, שמתנהגים כלפיי בזלזול ?.
קשה לי להתנתק מאנשים שעושים לי לא טוב בחיים. איך לשנות את זה, איפה ניתן להכיר חברים חדשים?

אני לא יודעת איפה ליצור ולהכיר חברויות אמיתיות במקום לבזבז כאב,עצב ואנרגיה על כאלו שלא אכפת להם מה קורה איתי.