איך נפרדים ממאהבת כשיש אהבה ומשיכה חזקה?

אני נשוי לא באושר+ ילדים. נישואים בעייתים, בלשון המעטה.

בשלושת החודשים האחרונים, אני בקשר הדוק עם אישה גרושה + ילדים, בת גילי פחות או יותר.
הכרנו במדיה הוירטואלית, ומשם מהר מאוד זה הגיע לכדי מפגשים סוערים, רובם ככולם מתרחשים במושב האחורי של רכבי, קרוב לאיזור מגוריה. כאן המקום לציין שהיא לא ניידת ואני הוא זה שמגיע עד הישוב בו היא גרה פעם אחר פעם.

אני מובטל כבר תקופה ארוכה, וכך גם היא, היא גרושה טריה מאוד.
ומכאן, שאנו מבלים את רוב יומינו בשיחות ארוכות שנמשכות אל תוך הלילה.
היא מדברת איתי על הכל, מספרת ומשתפת אותי בכל צעד ושעל בחייה. מתייעצת איתי ושואלת דעתי על כל פסיק. ואני מרגיש איתה כבר נוח, אולי נוח מדי. ממש כאילו היתה אישתי לכל דבר ועניין.
כשבנוסף לכך, פעם או פעמיים בשבוע אנחנו נפגשים למספר שעות ארוכות אל תוך הלילה.

עד כאן החלק הזה...

מכאן, הדברים הגיעו לכך שאישתי כבר מודעת לכך שיש לי קשר עם מישהי.
והיא לא מפסיקה להפציר בי להפסיק אותו בכדי לנסות ולשקם את הנישואים.
מה שהיא יודעת או לא יודעת בערך, זה שכבר מזמן אין לי כל רגש ומשיכה אליה ויחסי מין אין בנינו כבר תקופה של כמה חודשים.

מנגד, יש את המאהבת
שממלאת את החסך הרגשי שלי, היא נותנת לי מין מעולה כמוהו מעולם לא חוויתי.
אני מרגיש שמעבר למין, נקשרתי אליה והיא אליי. אך עדיין. יש משהו באופי שלה שמפריע לי מאוד. ובכל פעם שמסיים פגישה איתה. בדרך הביתה כשאני נוהג, אני שואל את עצמי: "מה לעזאזל אתה צריך את כל זה?"

וכאן הבעיה הגדולה:
אני קשור אליה מאוד, למאהבת. שמצידה. לא מפסיקה להציק לי ולהפציר בי להתגרש מאישתי ויפה שעה אחת קודם, כדי לעבור אל זרועותיה.
ואני מנגד, עם כל המצב בבית ועם כל חוסר התשוקה לאישתי. לא רואה עצמי מתגרש כרגע, ודאי לא שאני מובטל וחסר עבודה. ולא עבור מישהי שאני עדיין לא מכיר מספיק בכדי לעשות צעד כזה עבורה ולפרק משפחה.
אבל כן אני מוכר לה אשליה כזו שאני מתכוון להתגרש בסופו של דבר. כמה שאני עושה בסה"כ, זה להרוויח איתה זמן. כי בסה"כ טוב לי הקשר איתה כרגע, אך מנגד, מרגיש שזה לא מספיק כדי לפרק נישואים בגללה.
ויותר מכך, ואולי זה ישמע לכם עכשיו אידיוטי - עם הזמן שעובר במחיצתה, וכשאני מרגיש שמכיר אותה יותר ויותר. דווקא הראש הוא שדוחף אותי "לחזור הביתה" ואולי כן לנסות ולשקם אישהו, לפחות לנסות. אבל מנגד, הלב לא נותן. אני לא מצליח להפרד ממנה, וכבר ניסיתי לעשות זאת פעם ופעמיים, וזה רק הלך והתהדק. יש לי רגשות עזים אליה, היא הפכה חלק מחיי, חלק משגרת יומי ומחשבתי. וקשה לי לראות עצמי בלעדיה.

אני מבולבל, אני מתוסכל מאוד, ואני לחלוטין אובד עצות. ואשמח לדעתכם המחכימה בעניין.
והעיקר בצורה מכבדת ובבקשה כי לא תשפטו אותי מבלי להיות בקיאים במלוא העובדות.

תודה חברים