אתם יודעים מה כואב לי? שאני בת 17 ולא יוצאת ביום שישי, שאני יושבת לבד בכיתה, שאני לא מבלה עם מישהו בחופש הגדול, שפאקינג אמא שלי שואלת למה אני לא יוצאת! וכשאני עונה שהם לא הציעו לי, היא שואלת למה. למה? מצטערת, אני לא יודעת! אני אדם טוב, אני לא פגעתי באף אחד, אני מחייכת תמיד. אני לא יודעת למה הם לא שמים לב אליי! לא יודעת למה הם מתעלמים ממני! אני מול העיניים שלהם והם לא רואים אותי. אני לידם והם לא מדברים איתי.
אני רוצה להתחיל שיחות, אני רוצה ויש לי את האומץ לשאול אם אני יכולה לשבת לידם לפני שמישהו מתיישב כבר, אבל השאלה שתקועה בראש שלי שוב ושוב: הם רוצים שתהיי לידם? את לא תהיי נטל? הם יסכימו לא רק כי לא יפה להגיד שהם לא רוצים?
אני ביישנית טוב?? אמרתי את זה ואני שונאת את זה!
תראו, בחיים לא עברתי חרם, בחיים לא הראו שנאה ולא עברתי בריונות. עברתי משהו אחר: הגעתי למצב שלא רואים אותי, שאני צריכה ללכת אם אני נשארת לבד עם מישהו כי אני מפחדת שיהיה שקט בינינו, שאני מפחדת שהם יקבלו את הרושם הלא נכון אם הם מדברים איתי.
אז למה זה קורה? שיתוף פעולה בין העובדה שאני פחדנית ובין העובדה שהם איבדו ממני עיניין ממזמן.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025