מגיל קטן הורגלתי לא להסתובב, להיות, או לדבר עם בנים.. וזה לא בא מאמונה קיצונית, כי חברות שלי כן היו יןצאות ואני פשוט היתי תמיד חנונית גיקית וכל היום בבית... בקיצור כיום יוצא לי להתקל יותר בבנים בסביבת העבןדה ויש לי צחוק לחוץ וגם בלתי נשלט כאילו השיבו לי פילון על החזה או משו .. אני לא שולטת בזה ורק כשבן מדבר איתי זה יכול לקרות לי וממש משטויות, ואי אפשר לפספס את כל המבוכה שלי... אני נוראית ... כמעט כל בן נראה בעיניי מושך ומפתה וזה לא בשליטתי...למרות זאת יש לי בראש סיווג של אלו שאני לחלוטין לא נמשכת ואפילו נגעלת ואיתם פשוט אין לי בעיה לדבר רגיל... אבל לא מסוגלת לא לעשות הפרדה, יש דרך להחלים מזה? דרך לעבור את זה?,איך מתגברים?
תודה:)
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות




















כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות






































2025