קצת רקע לבעיה: אני וחברה שלי לומדים במוסד אקדמי באזור חיפה, שם נפגשנו ושם התחלנו לצאת, אנו יוצאים כבר כ4 חודשים. היא גרה גם כן באזור חיפה (הקריות), ואני גר קצת דרומית לתל אביב, מרחק של כשעה וחצי נסיעה ברכב (והרבה יותר בתחבורה ציבורית).
במהלך הסמסטר עצמו נפגשנו הרבה והכל תקתק, היינו שמחים מאד, אבל כעת כשאנחנו נמצאים יותר רחוק אחד מהשני אני מרגיש שאני מחזיק את הקשר שלנו הרבה יותר ממנה. אני זה שמנסה ליזום שיחות, מפגשים, ומבחינת ההרגשה שלי היא פשוט זורמת עם מה שאני מציע ולא מנסה לפתח בעצמה הצעות או רעיונות. כשאנחנו כבר נפגשים אז הכל כמו מקודם - אנחנו שמחים ונהנים מאד יחד, אבל כשאנחנו רחוקים זה מזו והתקשורת שלנו מתבססת בעיקר על הודעות טקסט ושיחות טלפון קשה לי מאד, בעיקר כי היא לא ממש "יודעת" לכתוב הודעות שכאלו - היא כותבת תשובות ענייניות בלבד, לא משאירה מקום לרגש או לליטופי חיבה מטאפוריים, ולי אישית זה מאד מפריע (כשאנו מדברים בטלפון הכל בסדר בנושא הזה, אבל לא תמיד יש זמן לטלפונים).
היא הייתה אמורה לבוא אליי היום ולהיפגש איתי, אבל אתמול היא ביטלה את הגעתה מסיבה שלטעמי יכלה לסבול דיחוי למרות שהיא ידעה שבעקבות סיבות כאלו ואחרות לא ניפגש לפחות עוד שלושה שבועות, וכששאלתי אותה מה היא חושבת שאנחנו צריכים לעשות בנידון תשובתה הייתה "לא יודעת, נסתדר". מהצד זו נראית תשובה מאד אפאתית, אך בתור אחד שמכיר אותה אני יודע שהיא מאד תמימה בנושאים האלו ובאמת ובתמים חושבת שהנושא הזה פשוט יעבור ויסתדר מעצמו. איך להסביר לה שאני זה שבעצם מסדר ומחזיק את הקשר שלנו מאחורי הקלעים? איך להסביר לה שאני לא חושב שאני יכול להחזיק כל כך הרבה זמן בלי לראות אותה? אני בין כה וכה זה שנותן יותר מעצמו בקשר הזה להרגשתי, האם אני צריך לתת מעצמי אפילו עוד? אני לא רוצה להתרפס בפניה ושהיא תיקח אותי כמובן מאליו. תודה מראש לכל העוזרים
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות