כל כך הרבה חברים וחברות, עדיין בודדה. איך לחזור למה שהיה פעם?

עד לפני שנה החיים החברתיים שלי היו פשוטים ורגילים וכל כך נפלאים- הייתה לי חברה טובה מאוד וידיד קרוב שאהבתי כמעט כמו אח, וחוץ מעוד כמה מכרים מהצופים בזה הסתכם עולמי, ועל אף שהרביתי להתלונן על כך שאין לי זוגיות ואני לא פופולרית וימי שישי בערב שלי די משמימים- היה לי די טוב. הייתה לי כימיה מעולה עם שני האנשים האלה שציינתי, הם תמיד גרמו לי להרגיש אהובה ואהבתי אותם בכל ליבי, עם החברה גדלתי מאז הפעוטון ואת הידיד פגשתי בצופים והיה בינינו קליק מהרגע הראשון- הידיד היחיד שפשוט היה שם בשבילי ואני בשבילו בלי מטרות של למצוא חן ולהפוך את הקשר לרומנטי, באמת קשר של אחים, והוא והחברה היו הדברים הכי חשובים שהיו לי. הם היו נורא דומים לי והבינו מה אני מרגישה והזדהו איתי וסמכתי עליהם במאת האחוזים- אני הייתי עולמם והם עולמי, תמיד ידעתי שסודותיי שמורים איתם ולהיפך.
ואז הכל השתנה כשהידיד הטוב שלי עבר אליי לכיתה- נורא שמחנו כשנהיינו באותו תיכון אבל כשהוא עבר אליי לכיתה משום מה הכל התפקשש. הוא נהיה נורא רכושני כלפיי וכל פעם שדיברתי עם מישהו או מישהי בהפסקה והותרתי אותו לבד עם הילדים מהכיתה שהוא עוד לא הכיר כל כך טוב הוא ממש כעס עליי ולא דיבר איתי במשך שבועות כל פעם. זה היה בלתי נסבל כי כל כך התגעגעתי אליו, ודברים החמירו כשגם אני וגם החברה הטובה שלי התחלנו מערכות יחסים די במקביל מבחינת זמנים- היא חודש לפניי. אמנם לא החבר שלי ולא שלה הם מהשכבה שלנו אלא מהשכבה מעל אבל עדיין יצא שהייתי בכיתה עם הידיד ועם החברה פחות ופחות בהפסקות ובכלל- היה לי פחות זמן פנוי והייתי שקועה כל כולי באהבה החדשה (החבר הראשון שלי אז נורא התרגשתי והיה לי חשוב שזה יהיה מושלם) וכך גם חברה שלי ויצא שהתרחקנו- עדיין דיברנו וגם יצאנו לדאבל דייטים מדי פעם אבל זה לא היה כמו פעם, גיליתי שהיא משתפת את החבר שלה בכל מה שאני מספרת לה והאמון שלי בה נפגם.
ואחרי הפעם האחרונה שידיד שלי רב איתי למשך כמה שבועות חזרנו לדבר אבל גיליתי שהוא כבר לא מעוניין בלהיות איתי בקשר כמו פעם- היה לו המון מטען כלפיי וחוץ משיחות של "מה קורה?" ו"התכוננת למבחן בעברית מחר?" הקשר שלנו נהפך לחסר תכלית, עד שיום אחד... זה פשוט נגמר. לא יותר משלום שלום.
בתחילת השנה הזו גיליתי שהוא עבר לכיתה אחרת בשכבה, אין לי מושג למה ואני מניחה שלא בגללי- הרי כבר לא הייתי משמעותית עבורו- אבל זה סופית ניתק הכל בינינו.

במהלך הקיץ אני והחבר שלי נפרדנו- הפערים בינינו היו גדולים מדי והוא לא באמת הבין אותי, והגעגועים לידיד ולחברה רק הלכו וגדלו. אני לא חושבת שאני מסוגלת לחזור להיות באותו קשר של פעם עם חברה שלי כי היא נורא שקועה בחבר שלה ונהייתה נורא דומה לו ומסתובבת עם כל מיני אנשים שאני לא כל כך מתחברת עם הסגנון שלהם ועם סוגי הבילויים שלהם, ויוצא שאני נורא בודדה. יש לי המון חברים וחברות חדשים ואני מוקפת בעיקרון בכל מה שחלמתי עליו, אבל אף אחד לא מבין אותי ומזדהה איתי אפילו עשירית ממה שהידיד הבין. אני כל כך מתגעגעת אליו וניסיתי לדבר איתו אבל הוא מצא חברים וידידות חדשים בכיתה שהוא עבר אליה והוא גם עבר תפקיד בצופים כדי לא להדריך איתי... בקיצור הוא לא מעוניין.
אני יודעת שאני צריכה להמשיך הלאה ואני כל פעם מנסה לשכנע את עצמי שהצלחתי אבל אני לא יכולה. אני עוברת תקופה לא קלה בבית (ההורים על סף גירושים) וגם התמודדות עצמית ואני מוצאת את עצמי במצב שאף אחד מהחברים הנוכחיים שלי לא יודע אפילו מה קורה בבית שלי ובמשפחה שלי כי אני מפחדת שהם ידברו וירכלו או גרוע מכך- פשוט לא יבינו אותי. סתם יגידו שהם מצטערים וירחמו עליי וזהו זה. בזה יגמר הדיון אם אפשר לקרוא לזה ככה.

אני לא אשאל איך מחזירים אותו או את החברה חזרה כי אני יודעת שחלק בלתי נפרד מזה הוא באשמתי. אני רק אשמח לדעת איך ממשיכים הלאה ואיפה אני אמורה למצוא עוד אנשים שאני מרגישה איתם באמת ובתמים כמו עם משפחה שניה?