היי לכולם ,
אני בת 22 + ילד גרה לבד , מאז ומתמיד הרגשתי שהיחסים שלי ושל אמא שלי לא אמיתיים . תמיד הרגשתי שהיא צבועה איתי לא אוהבת אותי באמת .. גם כשהיא מחבקת נותנת נשיקה שזה ממש נדיר זה בכוח.. עם ריחוק.
זה גם בא לידי ביטוי בריבים שלנו.. כשהיא רבה עם אחי בן בכור היא בקושי עונה לו או שמנסה לעשות מזה צחוק .. כשהיא רבה איתי היא יוצאת עליי על 300! בקטע שאפילו אם אומר משהו לא במקום היא תעופי אל תדברי איתי את זבל של ילדה ופתאום הכל הכל יוצא לה ! ואני מה ?! מה הקשר לשיחה ולריב הזה ? והיא צועקת ואומרת משפטים לא קשורים וכמה שהיא לא סובלת אותי וכו.. שזה התחיל מסתם ויכוח כן ?
תמיד הרגשתי שיש בה קנאה ...
היא לא מחמיאה לי.. תמיד מחמיאה לגיסתי לאחותי ולא לי.
רוצה לומר שאני תמיד מחמיאה לה ודואגת לה כי זו אמא שלי אני תמיד מרגישה אותה גם אם היא עצובה אז אני קולטת ומדברת איתה הכל שיהיה לה טוב ..
היום היה לנו ריב ממש גדול ליד הילד שלי היא קיללה אותי ואני ניסתי להרגיע אותה וזרקה ליידי משהו.. אז איימתי עליה שלא תדבר ככה ליד הבן שלי.
אני מאוד מתוסכלת לא יודעת מה לעשות במצב הזה . זה חוזר על עצמו שוב ושוב מאז גיל 16 והנה גם כשיש לי בן!!! שמזה חששתי שזה ימשיך ! אני לא רוצה שהילד שלי ילמד כעס וקללות והתקפי זעם! וזה מה שהוא רואה ואני מרגישה שאין לי מה לעשות עם זה זה רק לקום וללכת לנתק את הקשר ! אבל הילד שלי אוהב מאוד את סבתא שלו היא מאוד חמה אליו וכייפית.. רק במצבים של כעס היא מטורפת.. ככה גם אבא שלי..
אני אישיתי הייתי גם אימפולסיבית, עם השנים לימדתי את עצמי לשלוט בזה ולראות הכל באור חיובי . אבל באמת שכל המצב הזה לא עושה לי טוב ולא לילד שלי.. אני לא רוצה להרגיש לבד בלי משפחה כי ככה אני מרגישה. אין עם מי לדבר ! אני לא רוצה שתיהיה לי סביבה כזו לא נעימה .. אבל זה המצב. אני גרה לבד עם הילד והמשפחה הזו זו המשפחה היחידה שיש לי ולילד שלי. אני כל כך מתוסכלת מהמצב !
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות