האוכל משפיע לי יותר מדי על החיים ואני אובססיבית לתזונה שלי, מה לעשות?

היי אז ככה, אני בת 16, כרגע גובה 1.66 ומשקל כ-50.
הייתי מלאה לפני שנה, נרשמתי לדיאטנית רפואית, ירדתי במשקל ועכשיו אני בריאה.
אבל ככל הנראה חליתי באורתורקסיה (אובססיה לתזונה נכונה ואוכל בריא).
אני לא מסוגלת יותר לחיות ככה.
אני כל היום עוסקת בתזונה. אני מקפידה לאכול כל 3 שעות(לא בול על השעון), אם אכלתי מנת פחמימה פעמיים אני מאזנת למחרת, רושמת יומן אכילה, מתכננת ארוחות כמה ימים קודם ופשוט מושפעת מכל זה.
בארוחות משפחתיות יש לי מנה משלי (אני לא מתנגדת לזה, פשוט לא יכולה לאכול ממה שאחרים אוכלים כי זה כולל רטבים והכל כמו שהאחרים אוהבים).
אני שוברת ת'ראש ועושה עם עצמי דינים לפני כל ארוחה.
שלא תבינו לא נכון, אני מפנקת את עצמי ולא אוסרת כלום, אני כמעט כל שבועיים במסעדה עם חברות (לא, אני לא מזמינה סלט אבל משתדלת לא ללכת על המנה המשמינה, בוחרת את מה שאני אוהבת ולא מגיעה רעבה ומזמינה לי המבורגר ענקי וכו'..), אני מפנקת את עצמי במאכלים אהובים ואף משפרת מתכונים שהם לא בריאים והופכת אותם לבריאים ולעיתים גם עוד יותר טעימים, ובתכלס אני לא מכריחה את עצמי לאכול סלט אלא דווקא אוכלת מה שטעים לי
כמו קוואקר(כן אני אוהבת חח סבתל'ה) לפעמים דייסות שוקולד (קקאו ודבש במקום שוקולד תעשייתי,תנסו זה אותו טעם)...
יש לי גם בעיה שכבר נמאס לי מאותם מזונות... כל יום בערך יוצא שבבוקר זה פחמימה(בעיקר קוואקר.. לפעמים קינואה), אחרכך פירות ולפעמים סנדוויץ בבצפר, חוזרת הביתה- דג וירקות, ואז בערב יוגורט עם תוספות(אגוזים,פירות וכאלה.. לא יוגורט מוכן עם תוספות). גם אחרי מלא חיפושים יומיים של מתכונים, הכל כולל פחמימות או ביצים(ואי אפשר לאכול יותר מידי משניהם ביום, בעיקר לא פחמימות..)
אני כבר מיואשת וזה לא יוצא לי מהראש.. למה אי אפשר להיות כמו בנאדם נורמאלי- לקום לאכול וללכת מבלי לחשוב על זה יומיים ולתכנן את מהלך היום עקב ארוחה אחת? למה ? אה כן, בגלל שאני מפחדת לעלות במשקל בחזרה אחרי שירדתי 10 קילו. אחרי כל ארוחה הבטן שלי כבר ענקית ומנופחת וממש לא תואמת למספר על המשקל(שאני בכלל לא מאמינה במספר הזה.. הוא לא משקף שום הרכב גוף!)
טוב בקיצור אני גרועה בכתיבה... מקווה שתבינו את הבעיה שלי ותוכלו לעזור לי למצוא פתרון..