שלום אסקפיפל
ה׳סיפור׳ שלי מתחיל בעצם שנה שעברה
אני סיימתי תיכון , ושנה שעברה למד איתי בשכבה ילד בגילי לתקופה קצרה של חודשיים
בתקופה הזאת שמתי לב שהוא הראה בי המון עניין
מסתכל עליי .. התחיל לדבר איתי .. לשאול שאלות ..
מעבר לבית הספר לא דיברנו
אבל האמת היא גם שחוץ משלוש ארבע פעמים בבית ספר עצמו לא יצא לנו להיפגש
אבל בארבע פעמים האלה הוא לא הפסיק להתעניין בי
משהו שאני לא רגילה אליו מבנים בד״כ
לפחות לא ברמה כזאת
הוא הקסים אותי .. הוא היה חמוד ומצחיק וחכם והראה לי ביטחון וגרם לי להרגיש די מיוחדת אני חייבת לציין
הוא גם חייך אליי חיוך מקסים כזה והסתכל עליי במבט כזה שפשוט שידר לי הרגשה טובה !!
הבעיה היא שאחרי כמה פעמים שראיתי אותו בבית ספר הוא פשוט הפסיק לבוא
ממה שהבנתי נראה לי שהמשפחה שלו עברה או שהעיפו אותו מהתיכון .. אני לא בטוחה בקשר לזה ..
אבל מה שבטוח - מאז לא שכחתי אותו
אני לא יודעת איך ליצור איתו קשר כי אין לי את המס שלו
ולא מצאתי אותו באחת הרשתות החברתיות
וגם לא חושבת שאם היתה לי דרך - אז היה לי גם אומץ .. אני לא כזאת שיוזמת ..
בכל אופן מאז אני עדיין חושבת עליו מדי פעם ומרגישה פספוס .. שבא לי שוב לראות אותו ולדבר איתו .. לפחות לנסות להבין אם הוא באמת התעניין או שדמיינתי
אני מרגישה פתטית שאחרי תקופה כזאת ארוכה הוא עדיין נמצא במחשבות שלי ובכל זאת .. זה לא בשליטתי ..
אני פתטית ? ובכלל .. זה נורמלי ?
זה נותן לי להרגיש ממש נואשת ופתטית וזה מעצבן אותי
ועדיין .. זה לא בשליטתי כי הוא היה כזה מקסים .. אני כבר לא יודעת איך להרגיש או מה לחשוב
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות