שלום,
יש לי התלבטות שאוכלת לי את הראש.
אני לבד. לראשונה בחיי. כשנה שאני ללא זוגיות לאחר זוגיות של 8 שנים. פתאום אני שוב צריכה להתחיל הכל מחדש, את החיפושים, ההיכרות, הדייטים והמשחקים. אני נראית טוב, משכילה ולשמחתי גם בחןרה מאוד מחוזרת. אבל האמת היא...שלא בא לי זוגיות ומחוייבות והצחשבות ברגש של עוד מישהו ולהיות אחראית על אושר של עוד אדם וכל זה. בא לי להיות לבד אבל הסביבה פשוט לא מאפשרת לי את זה. מכל מקום מנסים להכיר לי, להגיד לי שאין לי זמן לבזבז ושאני חייבת לצאת ולהכיר. כל השנה האחרונה יצאתי לדייט אחד בלבד וגם אליו הכרחתי את עצמי ללכת. לא מרגישה שום לחץ להתחתן (בגילי המופלג) השאלה שלי היא האם באמת בגיל 28 אני לא יכןלה להרשות לעצמי להנות מהלבד שלי? זה באמת זמן קריטי שבו אני חייבת למצוא את הבן זוג שלי ןלהקים משפחה? אם אחכה עוד ישארו כל הגברים הבררה? ולגברים שכאן-מרתיע אתכם לצאת עם בחורה בגיל כזה? פספסתי את הרכבת? יכול להיות שאני כזאת אדישה לזה כי יש לי מחזרים ואופציות בפניי? (סתם בשביל הפרוטוקול כרגע יש שני גברים בחיי שהיו מתחתנים איתי היום...לא שאני איתם)
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות