לפני ארבע שנים בערך הייתי בזוגיות במשך שנתיים עם מי שהיה הידיד הכי טוב שלי. אהבתי אותו מאד, אפשר להגיד שברמה חולנית אפילו. אבל מה לעשות שזה היה רחוק מלהתאים, הוא אדם מקסים, אבל התפיסת עולם שלו הייתה שונה לחלוטין משלי ולא ראיתי שום סיכוי לעתיד יחד. אהבתי אותו מאד, ולא הצלחתי להגיד לו את זה בשום צורה, ניסתי אז הכל. בסוף שלחתי לו הודעת וואצאפ, יום לפני שהיינו אמורים לחגוג שנתיים ביחד.
הייתי בטוחה שייקח לי מלא זמן להתגבר על הפרידה אבל אחרי פחות מחודש הכרתי את מי שהיום בעלי. היה בנינו חיבור מידי, והיום אנחנו נשואים באושר עם יורש עצר קטנטן.
החיים שלי לחלוטין התקדמו הלאה, אני כבר לא סטודנטית, אני נשואה, יש לי ילד. אבל אני לא מצליחה להתנתק מהרגשות אשם שיש לי כלפי הבחור ההוא, אני מרגישה רע שלא אמרתי לו - דברים בעייתים שראיתי בתפיסה שלו של זוגיות. דברים שאף בחורה עם ראש על הכתפיים לא תקבל. אני מרגישה שאני קיבלתי ממנו המון דברים שהיום עוזרים לי בהתמודדות שלי בעבודה, ואני לא עזרתי לו בדבר היחיד שיכולתי לקדם אותו. כי פשוט הלכתי.
שמעתי היום את השיר hello של אדל ופתאום זה הציף הכל.
אין לי מושג מה קורה איתו היום, אני מרגישה שאני רק צריכה לדעת שהכל בסדר. שהוא המשיך הלאה..
אני לפעמים חושבת לשלוח לו מייל, אבל אז אני חושבת שכדאי להניח את העבר בעבר וששום דבר טוב לא יכול לצאת מזה.
מה הייתם עושים במקומי?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות