האם היא תחזור אליי?

אני רגיל לעשות רק מה שהלב אומר בפעם הראשונה אשאל אחרים
הרבה מכירים אותי נתתי תשובות כאורח(חלק טובות חלק פחות)

הסיפור שלי מתחיל בתאונה שעברתי, הפגיעות מכל מיני כיוונים הפכו אותי לרגיש מאוד(ואל תגידו לי להשתנות כי אני מעדיף להיות אמיתי עם עצמי) אני רק שואל

מגיל מאוד מאוד צעיר רציתי בחורה שלא משקיעה בעצמה עם איפור, אחת שלא מסתכלת על החיצוניות בכלל, אחת שלא רוצה רק כסף ואחת שיודעת לאהוב(ומראה ממש לא משנה לי, תתפלאו עם מי יצאתי בעבר הרחוק)
אחרי חיפושים מצאתי את האחת שאוהב כל החיים
רגישה,חכמה,מוכשרת מאוד,לא מחפשת כסף בכלל,לא מתאפרת,טבעונית(בגלל מצבי הבריאותי אני טבעוני שאוכל אוכל מסוים מגוון ועשיר לאו דווקא חסה חחח, חשוב לי מאוד שאשתי תאכל כמוני. אם יהיו לנו ילדים הם לא יקבלו את התזונה הבריאה ברחם...) ושומרת על עצמה (שנינו היינו בתולים בתחילת הקשר).
היו לנו שנה 11 חודשים וארבעה ימים נפלאים(היא גם חושבת ככה), יום חמישי רבנו כל הבוקר בגלל אי הבנה. בערב היא באה אליי והשלמנו, שישי בבוקר שכבנו כאב לה אז את שאר העבודה עשיתי ביד. פתאום היא נזכרה שתבוא לבית שלהם רחוקת משפחה, היא התחילה לבכות לי שהיא רוצה להיות עם שנינו. הכי פשוט אמרתי אז אבוא אלייך, היא התחילה לבכות ואמרה אבל לא פר שלא היינו אצלך 3 שבתות רצוף. יצאנו לתחנה, היא חייכה ואמרה שאני המושלם שלה. אחרי שהגענו אליה עזרתי לה עם הכביסה ואמרתי לה בואי נכין לאכול, התחלתי לטגן בצל שנשרף בטעות. היא התחילה להשתגע עליי: "אבל אמרתי לך שלא צריך בצל" "אתה לא יודע כלום" "אני אכין לבד", שתקתי והלכתי לחדר שכבתי על המיטה שלה בדיכאון. אחרי חצי שעה היא באה אליי והתנצלה, אז אמרתי לה טוב אבל את הפאי תפוחים אני עושה לבד.
חזרנו למטבח והייתי מבסוט לגמרי, אחרי שהיא רק נפתה את הקמח ואני השגחתי על האורז היא באה לדבר איתי. פתאום קלטתי בזווית של העין את סבתא שלה אוכלת על הקמח, הערתי לה וסימנתי לחברה שלי שצריך לזרוק את הקמח מה לעשות?!, אז היא שוב הגיבה בעצבים ושוב מצאתי את עצמי בחדר לבד. לא הצלחתי להירדם בלילה עד שהיא סלחה לי, בבוקר ה"דודה" הזו שלה לקחה את שנינו לשיחה
ובסוף נפרדנו. דיברתי איתה ולא עזר ישבתי בחדרה עד צאת שבת, יש לציין שלא אכלתי כלום משישי בשעה 4 עד עכשיו. היום היא באה אליי לדבר איתי ולקחת את הדברים שלה, אמרתי לה שזו טעות ושאני אוהב אותה. היא חבקה אותי והתנשקנו אך לא וויתרה על ללכת... אני בטוח שאבכה המון (לדעתי מותר לגבר לבכות ולהיות רגיש)
אז שאלתי כזו: כאילו מה?? שכבת איתי אמרת שאני האהבה שלך, ואחרי 4 שעות הוצאת עליי עצבים + שאת רוצה להיפרד??
ואז ביום ראשון באת אליי נישקת אותי ישבת איתי לשיחה על כמה שהייתי טוב אלייך+התנשקנו הרבה ואז הלכת ואמרת אולי בעוד כמה שנים??

היא תחזור? אם כן אז מתי? אני מאוהב בה יותר מהיום הראשון...