שלום לכולם, יש לי דודה שהיא די מבוגרת ועברה מספיק, אלוהים אפילו פינק אותה בכסף ובנכסים - לא חסר לה כלום! אבל היא כל הזמן איכשהו מתלוננת. היא עייפה, כואב לה פה, כואב לה שם, נפל עליה פתאום תיק כזה, הרס לה ת'תכנונים, ועוד. כל דבר שהיא קונה היא אחר כך (יום/יומיים) מעקמת את האף, לא מרוצה, כל הזמן מבאוסה - מבאסת את עצמה ואולי גם את הסובבים.
גם אם יצא שהכנו אוכל טעים (שהיא בעצמה אמרה שזה נהדר) אחרי כמה דקות פתאום מצאה גם בבישול/באוכל/במזג אוויר איזה לקות והיא מביאה לתשומת לב כולם את ה-"רע ומר לי".
מה לעשות?!
נשבע שכשאני פוגש אותה, גם אחרי שהיא מברכת לשלומי אני כבר מחכה לרגע שהיא תתחיל "לירות" דיכאון ואכזבה ומרירות... זה השגרה שלה.
אני לא יודע אם להגיד לה: "חלאס עייפת" כי היא אולי תיפגע ותרגיש שאני מבטל אותה, ובנוסף, לא רוצה לתת לה עצות כי אולי זה יהירות ואני כאילו גם מנסה לא להבין אותה.
הכול פה על ה-level הרגשי.
מה שעשיתי עד כה זה שאמרתי לה: "יהיה בסדר", "זה רק תקופה קצת קשה, זה יעבור", "אל תדאגי" ועוד דומים. אבל איך שהיא פותחת את הפה היא מעבירה תחושות מרירות וקשות. ובאמת לא חסר לה כלום (!) בחיים כפי שציינתי למעלה.
תודה לעונים.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025