אז אני משתפת משהו שישב לי על הלב הרבה זמן, מקווה שתקראו...
אני וחבר שלי למעלה משנה ביחד ואנחנו מכירים מתקופת התיכון, הוא הבחור הכי מקסים שיכולתי לבקש, אנחנו חיים בזוגיות שוויונית (כן, גם כספית), המשפחה שלי אוהבת אותו ואני מאמינה שגם המשפחה שלו אותי.
יש דבר אחד שמשגע אותי מאז הפעם הראשונה שבאתי לחבר שלי הביתה - המשפחה שלו וליתר דיוק ההורים שלו. הוא דתלש ומן הסתם שיתר המשפחה שלו דתיים (לא שיש לי בעיה עם זה), יש לו אמא שתלטנית שמאוד מעוניינת שכל הילדים שלה ישארו בקרבתה ואבא שפשוט ויתר על המקום שלו בבית וחוץ מלזרוק מדי פעם איזו הערה לא נראה שמישהו סופר אותו יותר מדי.
דבר שני, ההורים שלו פשוט לא נותנים לו כלום. מאז שהוא סיים תיכון הוא משלם על עצמו הכל כולל הכל - חוץ מלאפשר לו לגור אצלם ברוב טובם הם לא נותנים לו כלום, אפילו לנהוג ברכב המשפחתי לא נותנים לו (למרות שהוא הציע לשלם על הביטוח של עצמו!). למרות שהמשפחה שלו במצב דיי ממוצע (אפילו טיפה נמוך, אבל אני יודעת שהם יכולים לתת) הם אפילו לא מציעים לו עזרה.
במשפחה שלי המצב הכלכלי טיפה יותר טוב אבל גם בזמנים שהיה פחות ההורים שלי בחיים לא החסירו ממני דבר. מאז שהשתחררתי מהצבא גם אני משלמת על עצמי הכל ואני בעד עבודה, אבל ההורים שלי תמיד מציעים לי עזרה כלכלית וגם מוכנים לתת לי כסף לקניית דירה..
הדבר שהכי מרתיח אותי הוא שההורים שלו פשוט לא קידמו אותו בחיים, לא עודדו אותו לעשות שום דבר עם החיים שלו (לדוגמה אמא שלו לחצה עליו שיהיה ג'ובניק), ומאז שאנחנו ביחד אני מוצאת את עצמי עושה לו שיחות מוטיבציה כדי שיקדם את עצמו ולא ייתקע במשבצת הקטנה והפריפריאלית של המשפחה שלו. זה אולי נשמע כמו התנשאות אבל בחיי שאני נמצאת שם מספיק ו'מעורבבת' כדי להבין מה הולך.
הקטע הוא שהתחלנו לדבר על חתונה (פה ושם) ואני אשתגע אם ההורים שלו יהיו החמים שלי ואני יודעת שגם ההורים שלי לא יבינו מה נפל עליהם, אבל אני כל כך אוהבת אותו שאני מוכנה לסבול הכל....
אשמח לעצה !
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות