הדרך הצבאית שלי, לאן עכשיו?

יום שבת, פיתחה של שנה אזרחית חדשה, אחרי שבתחילת שנה הגיעה עוד הודעה ששברה לי עוד קצת את הלב.
אני חייל בן 20. התגייסתי בדצמבר 2013.
תהליך הגיוס שלי ובעצם כל מהלך שירותי הצבאי היה מלא טלטלות שעלולות להיראות כלא רלוונטיות אך ככל שאחת מוסיפה על השניה ככה הכאב והפגיעה נראים יותר גדולים.
נתחיל מזה שלפני הגיוס הדעות שלי על הצבא היו אמביוולנטיות מאוד. כבר בתחילת התהליך עם הצו הראשון ידעתי שאני, לא חשוב מה, אתגייס לתפקיד "ג'וב". המטרה הייתה עליונה ולא בא בחשבון אפילו לחשוב על גיוס לקרבי.
האידיאולוגיה מאחורה הייתה מתוך ידיעה שאני ,מנטלית בעיקר, לא אהיה מסוגל במקרה הצורך להרים נשק ולירות בבן אדם ולהרוג או אפילו רק לפצוע אותו וגם לא הייתי מסוגל לראות את עצמי משתלב בהווי המיוחד שמאפיין יחידות קרביות ובצורת שירות שלהם.
כמובן שהודעתי בצו ראשון על סוג הגיוס שאליו אני מכוון אך מן הסתם זה לא מנע מהם לייעד אותי מלכתחילה לתפקיד קרבי.
המנילה שלי או "השאלון יחש" כמו שהצבא קורא לזה היו מלאים בתפקידי לוחמה.
לבסוף לקראת סוף שנת כיתה יב' קיבלתי מיון לתפקיד יעודי לקצונה בחיל הלוגיסטיקה. לא הייתי מרוצה ממנו אבל מבחינתי הוא היה הסיכוי האחרון שלי להתגייס לתפקיד תומך או מנהלתי. הלכתי למיונים וניסיתי לעבור והאמת- שהצלחתי. שמחתי נורא כי מבחינתי הישגתי את המטרה שלי, אולי לא לתפקיד וואו אבל את העיקר השגתי.
התגייסתי בדצמבר שלאחר סיום הלימודים עשיתי טירונות שבמהלכה עברתי שינוי מחשבתי לגבי תפיסת הצבא בעיניי. פתאום רציתי מאוד לשרת בצבא, הסתכלתי על היציאה לקצונה כמשהו שאני רוצה לעשות ואפילו להמשיך איתו. כחלק מהמסלול עברתי כמה בסיסים. בזמן שירותי בבסיס הראשון בזמן שמירה ישבתי וצץ לי ניצוץ ראשון של רצון למעבר לחיל הים, ידעתי שבמהלך המסלול אני עתיד לעבור קורס מכים אגמי ולכן החלטתי לחכות עד סוף הקורס כדי להציע את עצמי כמכ בחיל הים (בשלב הזה כבר הייתי אחרי קורס משקי לוגיסטיקה אבל הנחתי שזה כמו לבוא בידיים ריקות לחיל הים).
אחרי סיום הקורס הגעתי לבסיס השני, בו ניסיתי להתחיל את דרך המעבר שלי. בשלב הזה הייתי מאוד נחוש לעבור ואפילו התעניינתי במעבר ליחידת סנפיר שהיא יחידה לוחמת שאני כן רואה את עצמי משתלב בה.
דיברתי עם ביתן חיל הים והצהרתי על כוונתי לעבור והם בתשובה אמרו לי שזה לא תלוי בהם אלא במפקדים שלי שיעבירו אותי.
אני בזמנו הייתי חייל תמים והאמנתי שבגלל שיש לי רצון ואני חייל טוב לא תהיה סיבה שלא יעבירו אותי.
מאז דיברתי עם המפקדים והבנתי שהם לא יכולים לעזור אז ניסיתי למצוא קשרים, התאמצתי מאוד בשביל זה, כל חבר, כל חבר של חבר, אח של חבר, הורה של חבר, אנשים מהישוב, אנשים מהשכבה, אנשים שאני כבר לא בקשר איתם, אפילו הגעתי למצב נואש שאני מחפש קשרים אצל אנשים שאני לא מכיר, ברחוב, באוטובוס,באינטרנט!!.
הגעתי לשלב ההכנה לקצונה, עד אותו שלב עדיין לא היה לי קצה חוט, בהכנה ניסיתי למצוא דרכים חלופיות רציתי להעביר 55 (שלא היה אפשרי כי בעצם כל המסלול הוא קורס אחד גדול וארוך ולפי מה שהבנתי אי אפשר להעביר 55 בקורס) דיברתי עם קצין העיר של חיפה, עם קצין העיר של מגדל העמק, עם מיטב, אפילו השגתי מספרי טלפון של כמות מאוד מכובדת של קציני כוח אדם בחיל הים והתקשרתי אליהם אחד אחד. חלק לא ענו בכלל וחלקם התחמקו חוץ מאחד שגם הוא ברח בסוף אחרי שתיים או שלוש שיחות.
המשכתי לחפש קשרים בכל מקום שהייתי יכול לחשוב עליו, שיתפתי כל מפקד שהיה לי אבל שום דבר לא עזר לי.
הגעתי לסיום ההכנה. כבר כמה שעות לפני שיוצאים הביתה, רצות לי מיליון מחשבות בראש. זת ה-צומת שבה אני מחליט איך המשך השירות שלי ממשיך. שעתיים לפני סוף ההכנה אני מקבל הודעה מחבר שהוא דיבר עם קצין מיון בחיל שמסכים למיין אותי.
הייתי כל כך מאושר, הלכתי למפקצית שלי והודעתי לה- "אני פורש!!". כמובן שהיא ידעה על עניין חיל הים ולא הופתעה כשסיפרתי לה שמצאתי מישהו שיקח אותי (כבר אמרתי שהייתי תמים אז?). הגיע מסדר היציאה הביתה, אחרי ששחררו אותנו תפסתי את החברים וסיפרתי להם שאני פורש.
הלכתי הביתה בידיעה שביום ראשון אני צריך לחזור למפקדת קצין לוגיסטיקה ראשי כדי להיפלט ממסלול היעודי לקצונה. הגעתי לשם בראשון ובשלישי נתנו לי צו שיבוץ במזי, אמרו לי שהעבירו את הבקשה שלי לעבור לזרוע הים וששם אני צריך להיפלט מזרוע היבשה.
הלכתי לקצין (חייל סדיר) מיון במזי וסיפרתי לו את הסיפור ושאני מאוד, מאוד, מאוד, אבל מאוד!!! רוצה לעבור לחיל הים, הוא מצידו לא קיבל שום מכתב או אימייל שאני אמור להיפלט מזרוע היבשה ומשם הוא שיבץ אותי בבסיס בצפון בו אשרת במקצוע שהצבא נתן לי-אפסנאי, הבחור אמר לי שהוא מצטער ושמהשיבוץ שלי אני אנסה לעבור. זאת הייתה הנקודת שבירה הכי גדולה שלי בשירות- נכשלתי! פשוט נכשלתי במטרה שהצבתי לעצמי, מטרה שמבחינתי ומבחינת המאמץ שהשקעתי בה לעומת הניסיון להתגייס לתפקיד לא קרבי היה עצום. מה שהתאמצתי בשבילו כל כך הרבה נפל, ויתרתי על קצונה שהיה משהו מאוד משמעותי בשבילי שהיה יכול להששפיע גם על חיי האזרחיים בשביל זה.
הלכתי שבור ומרוסק הביתה אך עדיין לא איבדתי תקווה. הקצין מיון אמר שמהשיבוץ שלי אנסה לעבור וידעתי שזאת אפשרות קיימת.
הגעתי לבסיס שלי בראשון לאחר מכן, יום אחר כך כבר העברתי טופס 55, לאחר כמה שבועות קיבלתי הודעה שהמפקד בסיס שלי לא אישר.
לא התייאשתי והמשכתי לחפש בנרות מישהו שיעזור לי, בזכות ההורים שלי,שלמרות שלא תמכו בבחירה שלי אבל עמדו מאחרוריי ועזרו לי מלא ואני מעריך אותם מאוד על זה, הגעתי לקצין בדרגה גבוהה בחיל הים. יצרנו קשר ומאז הוא ניסה לעזור לי. העברתי אחרי שאמר לי עוד טופס 55, הפעם על רצון לעבור לקרבי לחיל הים ואף לצאת משם לקצונה ולבנות קריירה צבאית. (רק ככה אני אוכל להגיע לקצין הזה שהסכים לעזור לי) וזה לא היה שקרי הטופס, באמת הייתי כולי מכוון ומלא מוטיבציה לעבור לתפקיד קרבי בחיל הים (במיוחד רציתי סנפיר). המפקד האישי שלי אישר, המפקד בסיס שלי אישר, מזי אישרו לי, חיל הים כבר היה מוכן לקבל אותי. המצב היה נראה האופטימלי ביותר ופשוט עניין של זמן עד שאעבור. אחרי חודש בערך קיבלתי תשובה שהטופס נפסל, למה? בגלל מיטב.
לא היה לי מושג מה הקשר של מיטב לעניין אבל מסתבר שיש להם, ולא שאני מזלזל בתפקידם אבל מה הם כבר צריכים לעשות בשביל להעביר אותי זרוע? למחוק במחשב "מזי" ולרשום "ים"??.
זו הייתה הנקודת שבירה השניה הכי גדולה שלי בשירות- הבאתי את עצמי למצב הכי אופטימלי ומבטיח שיש ושוב זה נפל.
גם זה לא גרם לי להתייאש, דיברתי עם הקצין מחיל הים, ניסינו לראות מי אחראי להחלטת הרת גורל הזאת שגנזה ממני את לא פחות מכנראה החלום הכי גדול שלי בחיים (אולי זה נשמע מוגזם אבל נסו אתם לעשות כל מאמץ אפשרי ושמיניות באוויר כדי להשיג איזו מטרה ושבסוף זה לא יצליח).
מצאנו את הקצינה ששללה לי את הבקשה, הקצין דיבר איתה ולא הצליח לשכנע אותה. הגעתי לשלב האחרון שבו עוד יהיה לי סיכוי לעבור. הקצינה הזאת,מי שלא תהיה, היא הדבר האחרון בתהליך הכל כך ארוך ומפרך הזה של לעבור זרוע בצהל.
התקשרתי אליה מתוח כמו פקעת עצבים, היא הייתה נשמעת נחמדה, סיפרתי לה על המצב ועל מה שעברתי ועל כמות הסמכויות שאישרו לי את המעבר. אבל, היא מבחינתה לא השתכנעה ותירצה לי איזה תירוץ של לא פחות מעלוב של זה יעשה לנו בלאגן וגם בשביל להגיע לחיל הים צריך מיון קדם צבאי וכך נגמרה השיחה.
קודם כל אני חייב להבין משהו- איזה בלאגן זה כבר יכול לעשות לכם לרשום שחייל עובר זרוע? דבר שני, נכון שבשביל להתקבל ליחידות ימיות לוחמות צריך לעבור מיון קדם צבאי אך יש גיבושים ומיונים שאפשר גם להשלים תוך כדי שירות (מה גם שציינתי שאני מוכן לחתום על ויתור פזמ). ובנוסף יש מישהו מחיל הים שמושך אותי ויקבל אותי אליו, אז למה שאצטרך מיון קדם צבאי בשביל מישהו שכבר החליט שהוא לוקח אותי?
שוב נשברתי, הגעתי למסקנה הנוראה מכל שכל חייל שבוז מגיע אליה- אנחנו בסך הכל פה כדי לשרת את הצבא בלי שלמישהו יהיה אכפת מהרצון, היכולות והמוטיבציה שלנו. סיפרתי לקצין מחיל הים והבנו שדרכינו ביחד נגמרה כי מפה כבר לא נצליח לעשות כלום.
מאותו רגע סביר להניח שהשתניתי כחייל, לפחות מבחינת היחס שלי כחייל לצבא. לא הפסקתי להיות חייל טוב אלא פשוט אימצתי דעה של חייל גובניק שבוז.
הבנתי שחלומי להגיע לחיל הים נלקח ממני (ברשעות די גדולה לדעתי) ושמהיום, נשארו לי שנה ו10 חודשים בערך של שירות במקום שמבחינתי ההגעה אליו והשירות בו מסמלים ומזכירים וימשיכו להזכיר לי את הכישלון הגדול שלי.
אין לכם מושג כמה זה קשה לקום כל בוקר, לצאת מהמיטה ומהחדר, להסתכל סביב ולראות כישלון בכל מקום, לראות את כל מה שעשיתם הולך לפח, את הקצונה שויתרתם עליה, לעשות תפקיד שאתם בטוחים שלא ממצה את הפוטנציאל והיכולות שלכם.
מאז אותו יום עדיין ניסיתי לעבור. המשכתי לחפש אנשים שיעזרו לי בידיעה שכנראה כבר אין משהו שעוד לא ניסיתי. אבל מעכשיו כבר לא ניסיתי לעבור רק לחיל הים, המטרה הזאת כבר הרחק מאחורה אצל מיטב וכבר לא תחזור אליי. עכשיו אני מנסה לצאת מאיפה שאני נמצא, מהבסיס הזה שמבחינתי כל מה שהוא זה-כישלון, לא כבסיס (או אולי כן) אלא כישלון שלי.
מפה אני כבר לא מחפש קשרים בחיל הים אלא קשרים בצבא, משווק את עצמי כמו איזה מוצר "חייל טוב עם יכולות, עברתי קורס מכים והייתי מיועד לקצונה". אבל שום דבר לא עוזר, ככל שהזמן מתקדם גם היתרת שירות שלי נגמרת מה שגם הופך לבעייתי בשביל יחידות לקחת אותי. היה אפילו שלב שתפסתי את עצמי, הבנתי שיש לי עוד אפשרות, דרך לשפר את השירות שלי ולהביא לידי מיצוי את היכולות שלי וגם היא אפשרית מאוד- לצאת להדרכה, לפקד בקורס משקי לוגיסטיקה כמו שאני עברתי. הרצתי תהליכים, והקצינה שלי שהיא אדם מדהים עזרה לי מאוד. עשיתי ראיון אצל מפקד האגף והוא אישר לי את היציאה לפיקוד והדרכה. הגעתי לראיון אצל המפקד בסיס ואחרי שאמרתי את שלי הוא הוציא אותי החוצה ואמר שיחזור עם תשובות. אחרי כמה ימים אמרו לי שהוא לא אישר לי את היציאה לפיקוד והדרכה. שמעתי ממישהו שהיה מעורב בעניין שהמפקד בסיס התייעץ עם המפקד אגף שלי, והמפקד אגף שכמה ימים לפני זה הסכים להוציא אותי לזה, פתאום לא מסכים. למה? כי כנראה אני חייל טוב מידי ולא רוצים לוותר עליי.
המילה הזאת " לא " שחוזרת על עצמה שוב ושוב שוברת לי את הלב ומרסקת אותו. אני חייל שרוצה לעשות יותר ובגלל שאני חייל טוב לא נותנים לי? הצבא הזה עובד בצורה לא הגיונית. הבנתי שלא נותר לי אלא להמשיך לחפש בסיסים שימשכו אותי. עד עכשיו כבר הגעתי לכמה אנשים שניסו ופשוט לא הצליחו.
מפה לשם נשארו לי 11 חודשים של שירות, אני עדיין חייל טוב כי אני פשוט מנסה להקל על החיילים שמשרתים איתי ומנסה לעשות כל דרך אפשרית כדי לא להגיע למצב שאני צריך להיות רע. אני רוצה להמשיך לשרת, לתרום בתפקיד אחר שימצה אותי ושוקל לחתום קבע. אבל לא בבסיס שאני בו עכשיו.