השינוי שלי בחיים גרם לבדידות שהורגת אותי!

שלום לכולם!

אתחיל בזה שגדלתי מבית חזק מאד מבחינת דת‚ ככה שכל דבר הכי קטן היה אסור לדוגמא: מחשב‚ פלאפון ושלא נדבר על חברה....שזה כאילו מבחינתם נגעתי באש!

בערך בגיל 14 הייתי בישיבה ברמה גבוהה‚ מבחינה חברתית הייתי בין המובילים המרכזיים‚ שתמיד יצא שבאו ושאלו אותי לפני אחרי מבחן אפילו באמצע מבחן....אבל להיות 16 שעות בישיבה זה פשוט הרגשתי הרגשה ″כמין בית סוהר‟ ופשוט הרגשתי שאני מאבד זמן‚ בשתי מילים: לא התחברתי!
ובנוסף לכל זה‚ ההורים פשוט לא עודדו אותי והיה לי קשה לשרוד ככה..אפילו בבר מצוה שלי לא היה צלם!!! למרות שהתחננתי אליהם! אח שלי היה צלם במקום לישמוח איתי ביחד...
ואגב שאחי התחתן ההורים שלימ הואילו בטובם לקנות לי חליפה... אבל אבי הדגיש! את החליפה תשמור אותה כשנה לבר מצוה שלי... כי לא מוכן לקנות עוד אחד וכל הדברים עללו פגעו בי מאד!!! (ההורים יכלו לתת זה לא שהיינו במצב קשה...אפילו אבא שלי עזר ב150 אלף שקל לקניית דירה לאח שלי! בנוסף לכל העזרה והכסף שהוציא עליו והוצאות החתונה.
הקריסה הנפשית הזאת גרמה לי לצאת בשאלה לאט לאט הדרדרתי נסחפתי...עד שפשוט לאחרי שבירת הפלאפון הראשון בגיל כמעט 16הוכרחתי לצאת מהבית....

היה לי לא קל אודה אבל הרגשתי רווחה נפשית חופשיות!

אבל‚ התרגלתי כל כך לחיי חברה לדבר עם חברים וזה חיסרון שאי אפשר למלאות אותו כל כך מהר...ברחוב קשה ככה סתם להכיר אנשים...זה לא להשיג חברה...
אבל פתאום הגיע לי קצת ניצוץ של תקווה!
צו גיוס לצהל! אמרתי אתגייס ובודאי אמצא חברים אמיתים בדרך שבחרתי....

ההורים לא רצו שאתגייס לכן עשו הכל על מנת שהפרופיל שלי ירד!!!!
וכך היה קיבלתי פרופיל מאד נמוך שלא היה טעם להתגייס ובנוסף ההורים שיכנעו אותי בכל מיני מילים למינהם לדוגמא: מה אתה פראייר? לך תעבוד כבר עדיף תעשה כסף!
להתגייס בשביל חברים? מה השתגעת? בשביל זה? תבלה תהנה מהחיים! בצבא תסבול! תקום ב3 בבקר! יענו אותך!!! וכו... וקיבלתי פטור מרצוני!
מצאתי עבודה אבל האנשים לא מתחבר אליהם בגיל...
גדולים ממני ב30 שנה....
ואני בהתלבטות גדולה למצוא פתרון! מה לעשות? עשיתי בשכל שקיבלתי פטור?
כדאי לנסות להתגייס? במידה ולא להתגייס‚ איך אצליח להכיר חברים בגילי אמיתים?
תודה רבה לכל מי שעונה!