הי
אני יואב, בן 29.
לפני קצת יותר משנה התחתנתי, זו לא הייתה בחירה טבעית לגמרי כי אם כניסה שלנו להריון (למרות גלולות) וגילוי בשבוע מאוחר יחסית.
החלטנו ללכת על זה ולהתחתן. צריך לומר שמבחינתה זו הייתה הברירה הטבעית, לי היה קצת יותר קשה עם זה.
לא היינו הזוג האידיאלי אבל זוג מהשורה. לבסוף התחתנו לפני קצת יותר משנה והיום יש לנו ילד
מקסים שממלא את הזוגיות שלנו.
אבל רק הוא.
הזוגיות שלנו נורא משעממת, חסרת שיחות נפש, אנחנו לא באמת חברים אחד של השניה ולהפך, רבים לא מעט, היו ריבים שצעקתי כמו שלא ידעתי שאני יכול בכלל והייתה פעם שהיא אפילו הכניסה לי סטירה. בכל ריב הדבר הראשון שיש לה להגיד זה ״בוא נתגרש״ כי אפילו היא מעידה על עצמה שאינה יודעת להתמודד עם קשיים, דבר שמאפיין אותה, כך לדבריה, כל ימי חייה.
לא מרגיש שאני איפה שהייתי רוצה להיות היום אבל אני אומר לעצמי שזו רק תקופה ואלה קשיים של חתונה שלא נבחרה באופן טבעי וילד ראשון שמגיע בהפתעה גמורה.
צריך לומר שההפתעה הזו שינתה מהותית את מסלול חיי במישור האישי וזה לא תורם לזוגיות שלנו.
מצד אחד כתבתי רק כדי לפרוק, מצד שני- מה עושים???
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות