לא יכולה להפסיק לחשוב על מה עדיף שלא אוכל

אני כותבת עכשיו מתוך חוויה שחוויתי הרגע, ובעצם כל היום הזה. לא עברה דקה במשך כל היום שלא חשבתי בה על מה עדיף שלא אוכל.
בבית שלי יש תמיד רק אוכל בריא, אין חטיפים ואין ממתקים, ואני רגילה לזה וטוב לי כך. אני עושה ספורט באופן קבוע ואוכלת בריא, אין לי חוסר ויטמינים והמשקל שלי תקין (160מ' 57ק"ג)
אבל עם זה, יש ימים שאני פשוט לא מצליחה לשלוט בהתקפי האכילה ומרגישה כמו משוגעת. אני מנסה לווסת את עצמי כי יודעת שזה לא באמת רעב, אלא מן שגעון כזה שאני רוצה לטרוף את כל המטבח. אמנם אני טורפת בריא (כמו נגיד קופסת קוטג' עם המון אגוזים ועשר דקות אח"כ מלא עגבניות שרי או מלפפון עם טחינה, ואחרי חצי שעה עדיין ארגיש לא מסופקת ואזלול ישר מכלי שבמקרר כפיות אורז אחת אחרי השניה תוך כדי שאני אומרת לעצמי להפסיק)
- זה לא משנה שזה דברים בריאים, כי אני פשוט אוכלת עוד ועוד במין שיגעון כזה, שברגע שנכנסתי אליו הוא רק הולך ומחמיר, אני בוכה תוך כדי שאני אוכלת ומגיעה למצב שכל רבע שעה נכנס לי לפה עוד משהו.
אני מנסה למנוע את זה בכך שבארוחה העיקרית בצהריים אוכל מנה שאהיה מסופקת ממנה, כך שבהמשך היום לא ארגיש שאני צריכה לפצות את עצמי או כל רגש אחר של חוסר סיפוק, אך זה בכל זאת לא עוזר.
זה גם לא רק העניין של להראות טוב ולהרגיש יפה עם הגוף שלי, זה גם פשוט כי זה משתלט לי על כל היום. אני לא יכולה להפסיק לחשוב על אוכל, זה מחרפן, זה מונע ממני ללמוד, וגורם לי לבכות.
אני כל הזמן עולה ויורדת במשקל, ואז שוב עולה. אני לא רוצה שאוכל יהיה גורם שדורש ממני כל כך הרבה אנרגיה, לא רוצה כל הזמן להיות מוטרדת ולכעוס שאני לא מצליחה לשלוט בעצמי.
אין לי שאלה ברורה בנושא, אבל אין לי איך לפרוק את התסכול הזה. אני בטוחה שעוד אנשים חווים את מה שאני חווה, אבל הייתי רוצה לקבל עצות איך להתמודד עם זה חוץ ממה שכבר קראתי באינטרנט שלא באמת מועיל לי...
אמירות כמו "את בריאה אין לך מה להיות מוטרדת", "המשקל שלך תקין אין לך על מה לבכות", "המון בנות היו מתות להיות במשקל שלך", "יש לך מזל שלפחות כל האוכל בבית שלך בריא", "יש לך הפרעות אכילה לכי לפסיכולוג" -
לא יעזרו ולא ייתמכו.
אבל עם זה אשמח לתגובות.... ( ☺ )