אז היי... הסיפור שלי די מורכב
בתחילת השנה הכל היה מושלם, היה לי כלכך כיף ולא התייחסתי אפילו לאיך שהיית נראית, הייתי מתלבשת איך שאני רוצה, לא היה אכפת לי מה חושבים עליי
אבל אז המצב הדרדר... התחלתי לראות כמה אני שמנה, בהתחלה עשיתי הרבה ספורט, וזה לא עזר. התחלתי לא לאכול, שיקרתי תמיד לאמא שלי שאני אוכלת, וחברות שלי הבינו שאני במצב לא טוב... הן תמיד ניסו לתת לי לאכול בכוח אבל תמיד סירבתי, הן אמרו לי שזה מסוכן ושאני יכולה למות מזה...
כל הידידים שלי, החברות שלי והמשפחה אמרו לי שאני לא שמנה, שאני סתם מדמיינת...
אני התחלתי לחתוך, אני רוצה למות. לא אכפת לי אם אנשים אוהבים אותי, אני לא מסוגלת לחיות יותר עם איך שאני נראית...
הפכתי מהילדה הכי שמחה בעולם, לילדה דיכאונית שמזייפת חיוכים, ששומעת שירים של דיכאון, מגיעה הביתה ומתחילה לבכות בלי סוף...
גם כל החברים שלי מתלוננים על המשקל שלהם כל הזמן... הם שוקלים הרבה פחות ממני הם בוכים שהם שמנים...
אני פשוט רוצה למות... אידיאל היופי הזה יהרוג המון אנשים יום אחד... למה יש אנשים שצריכים להיות כל כך רעים?!
וכאילו שכל זה לא מספיק, הידיד הכי טוב שלי, שהוא כמו אח בשבילי, חושב שהוא שמן, הוא לא אוכל כלום, כבר רואים לו את כל העצמות...
יש ג'ינסים שכבר צמודים עליי, וג'ינסים שלא נסגרים... אמא שלי אומרת שזה בגלל שהם הופכים לקטנים יותר בכביסה והם יתמתחו כשאני אלבש אותם... אני לא מאמינה לאף אחד כבר... כולם משקרים לי בשביל שאני ארגיש טוב עם עצמי, כל החיים שלי הם שקר אחד גדול...
ההורים שלי רוצים לקחת אותי לפסיכולוג כי הם רואים שאני מסתגרת לבד בחדר ובוכה עם עצמי, אפילו שאני מנסה להסתיר את הדיכאון הזה איכשהו הם מגלים...
הגובה שלי זה 1.58 ואני שוקלת 53. זה כלכך הרבה... אני כותבת את זה ובוכה, אולי לא תבינו מה עובר עליי... אל תגידו שזה משקל בסדר כי אני יודעת שזה יהיה שקר.
אני פשוט כבר לא יודעת מה לעשות, סליחה שזה היה ארוך...
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות