הסיפור שלי מסובך . הייתי תלמיד מצטיין בתיכון עם בגרויות 112. עם השחרור ניגשתי ופסיכומטרי והוצאתי 700. סכם קבלה גבוה במיוחד שאפשר לי להתקבל לכל התארים במלגת הצטיינות . בגיל 23 בשכנוע של אנשים וראיית השוק התחלתי ללמוד הנדסת חשמל בטכניון , אחרי סמסטר למרות שהיו לי ציונים בסדר החלטתי שלא בא לי להמשיך בחיים התובעניים והקשים האלה - לא היה לי חוסן - והחלטתי לעזוב, חשבתי לעצמי מה אם לא הנדסת חשמל והבנתי שאני אוהב לעבוד עם אנשים ושביולוגיה תמיד עניינה אותי , יכולתי באותו רגע להתמיין רק בבן גוריון אז במקביל החלטתי שאתחיל במלאכת שיפורי פסיכומטרי עד שאגיע לתוצאה הרצויה . לבן גוריון ניסיתי פעמיים ( מותר פעמיים רק להבחן )הגעתי לשלב הריאיונות ואחריו לא קיבלתי תשובה חיובית אבל כל השנה והחצי האחרונות לא אמרתי נואש . ידעתי שאני ממש קרוב - בגרויות לא צריך לגעת ורק לשפר את הפסיכו היה נראה עליי... ניגשתי 4 פעמים והכי גבוה שהצלחתי היה 718 מה שלא מספיק . קיוויתי כל הזמן שאולי רפואה בבן גוריון תהיה הקרש קפיצה שלי ודרך המילוט מכל התלאות והיום ההסתגלות לאחור אני מבין שאני בן 25 בלי עתיד בטוח ובלי תואר ועם פסיכומטרי שאפשר לנגב איתם... אני באמת לא יודע מה לעשות כיוונתי תמיד גבוה הנדסת חשמל ( שלא אהבתי בכלל) או רפואה ( שהקבלה יותר קשה מהלחמודים עצמן פי הרבה )... אני חושב שהגיע הזמן לוותר אבל לא יודע אפילו כבר מה בא לי. מעצבן אותי שאני עם נתונים כה גבוהים והגעתי לגיל 25 רק עם אכזבות ...הסתכלי כעת על תארים ונראה לי שרק משפטים חשבונאות או משפטים מנהל עסקים או הנדסת תעשיה וניהול באונ' תל אביב יכולים לעניין אותי אבל מפחד שממש מוריד מהערך שלי ושבעצם זרקתי הכל לחינם. וכולם מרתיעים אותי שמשפטים כבר מקצוע בעייתי .. יכולתי עכשיו להיות בסוף שנה בה :(
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות