אז אחרי ששמחנו שזה בן, ואחרי ששמחנו שב"ה הוא בריא, אני אוטוטו נכנסת לחודש השביעי והכל כ"כ מפחיד אותי. מפחיד אותי שאין לי שליטה על הגוף שלי, מפחידה אותי המחשבה על הלידה עצמה..אין משהו שאני יותר מחכה לו ומצד שני אין משהו שמעורר בי יותר חרדה. אני כ"כ מפחדת. אני מפחדת מהתהליך עצמו, מפחדת ממה שיהיה בזמן הלידה, אני מנסה להתנחם שכשזה נגמר זה שווה את זה, אבל מפחיד אותי שייכאב לי. ואולי אני לא יעמוד בזה. ואולי יקרה משהו בלתי הפיך. ואולי זה יסתבך. ואולי אני אהייה בסכנה. או שהוא יהיה בסכנה. מפחיד אותי להרגיש חסרת שליטה. אני לא יודעת למה זה כ"כ מפחיד אותי אבל באמת, אני מנסה לחשוב על זה שכולן עוברות את זה וזה לא מרגיע. בעלי תומך, ומעודד כמה שניתן, אבל איך אפשר להוריד את החרדה? אני לא רוצה לחשוב מה יעבור עליי בחודש התשיעי :(
יש לי סיוטים בלילה, חלומות שאני בחדר לידה וכל החדר מתמלא בדם, מהרצפה עד התקרה, כל מיני סיוטים כאלה שהם מפחידים ולא ריאליים.
אשמח לעצות מה ואיך אפשר לעשות כדי להירגע או אפילו לשמוע מבנות שעברו את זה, איך התמודדתן עם המחשבות? * אנחנו צעירים כי אנחנו דתיים, למקרה שמישהו יתהה. כי הרבה שואלים למה בגיל צעיר. תודה רבה למי שקראה ולמי שתעזור, שבוע טוב ומבורך
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות