היי :) יש לי חברות מהתואר שאני מבלה איתן את רוב זמני הפנוי , בלמידה ולפעמים גם בלהעביר את הזמן. הם מקסימות ממש וחמודות אבל הם ממש מתסכלות אותי . 2 מהחברות מהלימודים בעלות ערך עצמי נמוך במיוחד . כל הזמן מתעסקות בכמה החיים שלהן חרא ולא הולך להן בלימודים ובמציאת בני זוג . בהתחלה חשבתי שזה יום באסה כזה שלהן ועודדתי אותן כמה שאני יכולה . מתברר שככה הן מתנהגות תמיד . אני מוצאת עצמי הופכת מבחורה שמחה ואופטימית לבחורה דכאו יש כמוהן . כל היום הן עם פרצוף תשעה באב. בוכות כמה מר גורלן . וזה לא נגמר בזה הם גם שולחות לי הודעות בווצפ בלי סוף ולא מפסיקות להתלונן ולבכות ולהתמרמר ולא משנה כמה אני אעודד אותן הם רק ממשיכות להיות ממורמרות .. ניסיתי לומר להם כמה פעמים שישנו את הגישה אבל הם פשוט לא מקשיבות . מרגישה שאני חוזרת אחורה בזמן . אני בעצמי הייתי בדיכאון קליני לפני 3 שנים ואני יודעת כמה זקוקים לתמיכה הנפשית הזו , אבל לא נתלתי באנשים אחרים אלא הקמתי את עצמי על הרגליים ועשיתי מה שאפשר כדי להיות שמחה שוב . זה היה תהליך קשה אבל עשיתי את זה והייתי בנאדם שמח מאוד עד שהכרתי אותן . אני מרגישה שכבר אין לי כוחות נפשיים לעודד אותן , כמה כבר אפשר לשמוע כל היום שהחיים חרא ואני אפס ולא שווה כלום ואני רוצה בן זוג ודי. אני לא מסוגלת . אבל אני גם לא מסוגלת ככה לעזוב אותן או לרמוז להן שיתאפסו על עצמן כי הם נעלבות מאוד מהר. מה אפשר לעשות ?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025