אהלן,
אני נשרתי מבית הספר כבר לפני שלוש שנים, לא בגלל שאני מפגר או משהו כזה, וגם לא כי היו לי ציונים גרועים, קיבלתי מעל 90 ברוב המבחנים...
אני דווקא מחשיב את עצמי כבחור אינטליגנט וחכם אבל אני לומד בדרכים שונות מאנשים אחרים, למשל דרך קריאה/דיבור עם אנשים אבל לא כשאני יושב בכיתה ומקשיב למורה, זאת אחת הסיבות שעזבתי- פשוט הרגשתי שאני מבזבז את הזמן שלי...
אבל מאז שעזבתי אני כל הזמן בבית, יוצא לעיתים רחוקות מאוד... אני בדרך כלל סתם רואה סדרות/משחק במחשב ולא עושה משהו נורמלי עם החיים שלי...
יש לי כמה חברים טובים אבל אני לא באמת נפגש איתם כל כך הרבה... רובם לא ממש יודעים מה עובר עליי...
על המשפחה שלי אין בכלל מה לדבר! אבא שלי לא נמצא בבית אף פעם וכשהוא כן מגיע הוא צורח עלינו בלי הפסקה על כל טעות קטנה שאנחנו עושים... אמא שלי מותשת מהעובדה שהיא זאת שצריכה לטפל בחמישה ילדים לבד ולכן היא לא ממש מתפקדת כמו שצריך בתור אמא...
אין לי בעצם אף אחד שאני יכול לדבר איתו על כל מה שיושב לי על הלב... אני בודד...
הדבר היחיד שנשאר לי בחיים זאת התקווה, אני כל הזמן מדמיין את העתיד ואיך הוא הולך להיות כל כך טוב וורוד וכל הבעיות שלי יעלמו... בלי התקווה הזאת כנראה שכבר לא הייתי כאן...
למרות שלאחרונה אני מתחיל כבר לאבד את התקווה הזאת ולאט לאט מתבהר לי שאני כנראה אשאר במצב הזה לנצח...
אני עוד כמה חודשים אמור להתגייס ואני לא בטוח אם אצליח לעמוד בזה... אני רוצה מאוד ללכת לקרבי אבל אני מפחד מאוד להישבר באמצע המסלול...
הדבר שבעצם הכי חסר לי זה מישהו שאני אוכל לשתף אותו במה שאני מרגיש... יש מישהי אחת שאני מכיר אותה מאז שהיינו קטנים, אני חושב עליה כל הזמן והיא תמיד נמצאת בדמיונות שלי על העתיד אבל הבעיה היא שאני מפחד שהיא לא מרגישה אותו דבר כלפיי וכמובן - בשנה האחרונה יש לה חבר...
בקיצור - אני לגמרי לבד והחיים שלי בזבל...
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות