אני כבר כמה שנים רק נמצא בבית כל הזמן, נשרתי מהבית ספר וניתקתי קשר עם כל החברים שלי..
ההורים שלי בקושי מדברים איתי ואף פעם הם לא ישבו איתי לשיחה ושאלו אותי מה קורה איתי? איך אני מרגיש? למה אני יושב בבית כל הזמן? הם נראה לי פשוט התייאשו ממני... פעם אחת לא שמעתי מהם שהם אוהבים אותי, שאכפת להם ממני. כשהם מדברים איתי זה רק דברים טכניים - ״אני הולכת למכולת, רוצה שאקנה לך משהו?״ זהו! פה זה נגמר... אבא שלי מגיע הביתה בעשר אומר לי- ״שלום, איך אתה?״ אני אומר - ״בסדר״ וזהו! פעם הבאה שאני אראה אותו זה יום אח״כ בשעה עשר, ננהל אותו דו-שיח (אם אפשר בכלל לקרוא לזה ככה..)
אני כבר בכלל לא בקשר עם כל החברים שהיו לי בבית ספר, כנראה שאף אחד מהם לא היה חבר אמיתי, הם לא התעניינו בכלל למה אני לא מגיע יותר לבית ספר... אף אחד לא טרח להרים טלפון ולשאול אותי מה קורה... אין לי אף אחד שאני יכול לדבר איתו ולשתף אותו במה שקורה לי...
חברה אין בכלל על מה לדבר! יש מישהי שאני דלוק עליה כבר מלא זמן אבל יש לה חבר... וגם אם הם יפרדו אין סיכוי שהיא בכלל תסתכל לכיוון שלי...
אני מתגייס עוד כמה חודשים וכבר כמה אנשים אמרו לי פשוט לחכות עד הגיוס ואז הכל יהיה בסדר, שאני אמצא שם חברים חדשים... חרטא!
אני בכלל לא בטוח שאני אצליח לשרוד עד הגיוס, אני פשוט לא יכול כבר!! נמאס לי לשמור הכל בבטן! נמאס לי מכל הזמן המיותר הזה שבו אני פשוט מסתכל על התקרה... אין לי מושג מה עוד אני יכול לעשות כדי להציל את המצב... אין לי כוחות, החיים שלי חרא.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025