שלום רב. אני לאורה. עליתי לארץ מארגנטינה בגיל 14. היה לי מאוד קשה להשתלב בארץ ועד עכשיו אני מתגעגעת ומנסה להשתלב כמה שאפשר.
הסיפור הוא כזה: כשהייתי בחטיבה ובתיכון תמיד אבל תמיד בכל שנה היו את אלו שהיו מציקים לי בגלל המבטא ובגלל המראה החיצוני שלי (אני 1.51 שוקלת 50, נכון זה משקל תקין אבל זה לא נראה טוב לגובה שלי). המורים היו מעלימים עין, אומרים לי תתמודדי זה מה יש. אבל זכורה לי מישהי שמהרגע הראשון שראתה אותי היא כאילו סימנה אותי. במשך 3 שנים סבלתי מהצקות, מרחמות..על כלום, הייתי חוזרת הביתה בוכה בלי חשק לעשות כלום. רציתי לעלות על מטוס ולחזור לארגנטינה, שם הייתי מקובלת, היו לי חברים, אהבו אותי. עבר הזמן, מסתבר שזאת שהציקה לי, נקרא לה שחר נניח, מסתבר שעכשיו ממש מצליחה בחיים. למדה את אותו תואר שאני למדתי (מסתבר שהייתה מחזור אחד מתחתיי), גרה בוילה ענקית, ומתחתנת בימים הקרובים. זה פשוט מרתיח אותי!!!! איך יכול להיות שבן אדם שהיה חרא עכשיו טוב לו? אני אף פעם לא הצקתי, לא עשיתי שום דבר רע לאף אחד והחיים שלי זבל, כן, אין לי עבודה, אבא שלי חולה בדיכאון ולא עובד. בא לי ללכת לחתונה שלה ולהרוס לה את הכל, כי מגיע לה!!!!!!!!!!! מה הייתם עושים במקומי?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות