אני גרוש כבר קרוב ל 7 שנים, בני בן 9 וביתי בת 11 מאוד קרובים לליבי, גם לאחר הגירושים הקשר ביננו היה מצוין , אני מעורה מאוד בחייהם, מבחינה לימודית, אני תמיד עם אצבע על הדופק, הולך לכל הימי הורים וכל פעילויות בית הספר, עוזר בשעורי הבית ובעבודות, והן ברמה החברתית, אנו נפגשים כמעט כל יום, ועושים מיגוון פעילויות, הולכים לים, לפארק, טיולים , נופשים וכד'. ככל שהם גדלו כך היה לי יותר קשה למצוא את הזמן המשותף ביננו , מן הסתם הזמן הפנוי שלהם הצטמצם לטובת חברים, חוגים ומורים פרטיים. הבעיה באה לידי ביטוי יותר עם הבת, היא פחות רוצה במפגשים, ופחות מגלה עניין גם כשאנו מתראים, מה שמעניין אותה זה מותגים, קניות, ובגדים וכלום מעבר לזה, יש לציין שאימם מפנקת אותם יתר על המידה , ובצורה מוגזמת, אם זה בצעצועים בלי סוף או בגדים יקרים ובכמויות, והדבר גורם להם לא להעריך ולקבל הכל מובן מאליו בידיעה שאם 'הרסתי או הלך לאיבוד' אמא תקנה חדש. ואני פשוט לא יודע מה לעשות, מצד אחד אני מרגיש שבשעות שהם איתי אני מראה להם פן אחר, לא חומרני, משתדל להראות להם ולחנך אותם להעריך ולא חקבל הכל מובן מאליו, מנסה להראות להם יש עוד דברים מעניינים חוץ מסמארטפונים, קניות, וצעצועים יקרים, ואני פוחד שאם אני אתן לקשר שילך ויתרחק אני יאבד את מעט היכולת שהיתה לי להחדיר בהם , ערכים, כיבוד אב ואם, טבע וכד' ומצד שאני אני לא רוצה שהם יהיו איתי בחוסר רצון, או מתוך הכרח, המצב הנכחי קשה לי מאוד ומתסכל.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות