אני דואגת מאוד לשכנה שלי, היא בודדה וערירית, היא שוב משתגעת?

אני מראש מצטערת על המגילת אסתר אבל אני דואגת מאוד לשכנה שלי, מאוד!
היא אישה מבוגרת שגרה לבד ונראה כי אין לה אף אחד בחיים שדואג לה (יש לה בן במיאמי ואח מבוגר מאוד בארץ רחוק מאיתנו).
לפני בערך 5/4 שנים היא התחילה להתחרפן,
היא היתה זורקת לנו ולשאר השכנים שקיות שחורות ובתוכם נרות נשמה וניירות שרופים.
אני לא אשכח ששישי אחד שמענו אותה דופקת עם מטאטא על החלון שלנו יצאנו אליה והיא אמרה לאמא שלי 'תקחי את הילדה שלך תחביאי אותה הנאצים בדרך הם יהרגו אותה!'
היו לה עוד הרבה יציאות כאלה על השואה כמו 'תעשו קניות תשמרו אוכל הם באים!' ובקול באמת מלא אימה!!!!ואני לא חלילה תופסת בה על זה אפשר להבין שהיא חרדה למה שעברה. היא לא היתה יוצאת מהבית, זורקת זבל ועולה במהירות לבית, בפעמים המועטות שיצא לי לראות אותה היא היתה נראת רע. היא הזיקה לכל הבניין, עם הזבל שהיתה זורקת לנו, עם ״הקללות״ שהיתה מטיחה בנו, עם ההפחדות על הנאצים והשואה אז עשו איזשהי עצומה (הייתי קטנה אז אני לא כל כך מבינה על מה ולמי) בסופו של דבר אמא שלי קראה לאנשים ממוסד לחולי נפש שיקחו אותה לטפל בה,
אוי איך אני זוכרת את הזוועה הזאת, את היום הכואב הזה..
הייתי לבד בבית ואמא שלי התקשרה אלי והזהירה אותי שגם אם אשמע צעקות בשום פנים ואופן לא להסתכל דרך העיינית מה קורה! ואני בתור ילדה בת 12 חטטנית וסקרנית חיכיתי לזה כאילו זה מינימום סרט, אני זוכרת שזה קרה, ראיתי שתי אנשים עם חלוקים לבנים מתקתקים ומבקשים ממנה לבוא איתם וברגע שהיא סירבה החזיקו אותה וגררו אותה בכוח והיא צועקת 'תעזרו לי הנאצים לוקחים אותי' שכנה אחת יצאה ושאלה אותם מי הם הם אמרו לה שהם יטפלו בה והיא התחננה לעזרה שלה כאילו הולכים להרוג אותה. בקיצור היא טופלה וחזרה אחרי שנה-שנה וחצי לבית והיתה נראת זוהרת, היה כיף לראות אותה, לדבר איתה, פתאום היא יוצאת מהבית לקצת יותר מ5 דקות, אומרת שלום ולא מתחמקת מאף אחד, באמת שהיה לי כיף לראות אותה ככה.
לפני חודשיים בערך אמא שלי נתנה לה סיגריות כי לא היה לה ומאז היא התחילה להשים לנו מאחורי הדלת כל פעם מתנה אחרת, כריות, נעליים, אודמים, תכשיטים, בשמים וככה זה עוד ועוד.. אני יודעת שהיא כנראה מוקירה תודה אבל עד כדי כך? מרגיש לי רע.. במיוחד שראיתי לאחרונה סדרה בשם כחולים והיה פרק אחד שם שגברת זקנה ובודדה נפטרה ואף אחד לא שם לב לזה, פחדתי שאולי היא מנסה להפטר מהדברים שלה..לא יודעת!!!
עכשיו למה אני רושמת את זה בשעה 3 וחצי לפנות בוקר, אמא שלי לפני כמה דקות קראה לי לבוא לשמוע את אותה השכנה צוחקת בקולי קולות, הלכתי ובאמת שמעתי אותה מדברת ומתפקעת מצחוק, בהתחלה חשבתי שהיא בוכה רטט לי הלב שקרה לה משהו אולי אמא שלי קראה לה בתירוץ אם היא רוצה סגרייה (השכנה אוהבת מאוד את אמא שלי) שאלנו אותה אם הכל בסדר והיא אמרה שהיא צוחקת התעניינו עם מי היא צוחקת ולמה?
מה שהיא ענתה היה הזוי במיוחד 'שלחתי את רפאל לחתום חתימות של תנובה על הביצים בשביל החיילים' אמא שלי בשיא התמימות שאלה אותה מי זה רפאל כי אין לה אף אחד כל כך והיא ענתה 'זה המלאך שהינו איתנו' ונראתה כל כך מוקסמת ומאמינה לעצמה..
אני מאמינה באמונה שלמה בבורא עולם, אבל זה נשמע לי הזוי מאוד מה שהיא אמרה! אני דואגת לה מאוד באמת, אבל אני גם קצת מפחדת בשביל להתקרב לבדי לסביבה הזאת, היא שוב משתגעת? מה אפשר לעשות?