נפרדתי ממנה, וקשה לי

היינו 4 חודש ביחד, היא ערבייה ממשפחה קשה, ואני יהודי, חודשיים ראשונים היו כמו סרט הוליוודי, הכרתי אותה לאט לאט, לא מיהרנו, הכל נבנה מיסודות טובים, והכל היה בשקט מהצד שלה ״מהמשפחה״, עד שבחודש השני לקשר גילו מהצד שלי על הנושא, לחצו עליי כלכך, ופתאום הדבר הקטן הזה נהפך לכלכך ענק, מהלחץ האטומי נאלצתי להפרד, התחרטתי על כל רגע, כאב לי באמת, כי אני באמת אוהב אותה, יש לה לב זהב, והיא נלחמה והסבירה לי שזה לא כמו שאני חושב וחזרנו, חזרנו לעוד חודשיים בהם הכל סטה מהמסלול, כבר לא ראיתי אותה כמו שראיתי, בגלל המשפחה שלה, היא כמה דק נסיעה ממני וראיתי אותה פעם בשבוע, התקשורת ביננו השתבשה, כל ריב שלנו במקום לפתור, היא הייתה בורחת ליום של שקט, וזה הרג אותי, כבר לא היה לי את הפריבילגיה של לדבר איתה פנים מול פנים כמו אז, ולאט לאט זה גם הרחיק, עד שיום אחד שמעתי משהו, שהפריע לי בנושא, הנושא על המשפחה שלה שהיא הרגיעה אותי לגביו, ולמרות שהיא דיברה איתי שעות עליו, למרות שזה לצערי לא הספיק כי לא באמת הייתה תשובה מספקת, הייתי חייב לפתוח אותו, ביקשתי שיחה, באתי רגוע, ובמקום זה במשך כמה ימים היא הטיחה בי מילים של ״אתה לא מעריך״, ״כבר דיברנו על זה והשקעתי״, והיא אכן השקיע, פשוט זה לא הספיק לי נפשית, והשיחה עצמה לא הייתה מיועדת על הנושא בלבד, אלה על כל התקשורת ביננו בזמן האחרון, היא נתקעה על הנושא של המשפחה שלה כי כנראה שהנושא מחריד אותה, או שהיא כבר מותשת, חשוב לי לציין שהייתה לי סיבה מאוד טובה לפתוח את הנושא, אחרי כמה ימים של הטחות במילים קשות כמו ״אני מתחרטת על הזמן שבזבזתי והשקעתי על השיחות שעשינו בנושא״, ״אני מתפשרת על הנושא״ , בזמן שבאמת הגעתי וביקשתי לעשות רק שיחה, שהיא תוכל לראות אותי והכל לא יתנהל בווצאפ, נעלמתי באמצע ליומיים, כבר לא יכלתי להכיל את האשמות, ואז היא שלחה הודעה, ועמדה על המילים שלה, לא יכלתי לקבל את זה שהיא מתנהגת ככה רק כי רציתי לדבר, הרי המטרה שלנו היא לפתור את מה שיושב אחד על השני, גם אם זה לוקח שעות, ונפרדתי ממנה, היא נלחמה, ממש רצתה שאשאר אבל המשיכה עם האשמות, חיכיתי לרגע שתחזור במילים שלה אבל הוא לא הגיע, ואז וויתרה, כל השיחות שלי מתחילת הקשר ועד הסוף היו תמיד מכבדות, תמיד שמרתי על הפה, ותמיד חיפשתי לפתור איתה הכל גם כשהיה קשה, גם כשהיא ניסתה לברוח, אבל עכשיו, כשזה כבר בסוף, ונשאר לי רק להחזיר לה את הדברים, כואב לי כלכך, אני מבין מצד אחד את המותשות מהנושא, אבל אני לא מבין את היחס המזלזל, ואני יודע כמה היא אוהבת, בדיוק כמו שאני אוהב אותה, למרות החוסר תקשורת והמילים, אבל נושא של משפחות הוא לא נושא רגיל, ולא משהו שאפשר להחליק עליו בהסבר לא מספק,