שלום,
הסיפור מורכב לכן אנסה לתמצת אותו ובמידת הצורך אפרט בהמשך.
כמו בכותרת אני פשוט לא אוהב את ההורים שלי לא זכורה לי פעם אחת שאמרתי להם שאני אוהב אותם (גם בנפרד).
ככל שאני מתבגר אני בוחר להסתכל על העניין בצורה אובייקטיבית כאשר אני מבין שיש לי הורים ביולוגיים שבמידה מסויימת אכפת להם ממני ודואגים לי אבל הורים במובן ה״רומנטי״ של המילה פשוט גורם לי לתחושות קשות שאני מרגיש שאין לי הורים כפי שמשתמע מכך.
נדמה לי שהיחסים איתם גם גרמו לי להרגיש שאין לי ׳מישהו לרוץ איתו׳ באופן כללי בחיים שלי ויש לי תמיד הרגשה שאני אדם שכל כך נותן מעצמו והפוטנציאל שלי אם זה בחיי חברה, בחורות, משפחה וכו לא מתממש כמו שהייתי רוצה וזה קצת גורם לי לסלידה באופן כללי מאנשים אבל אני משתדל שלא לפספס למשל בחורה שאני מוצא בה משהו מיוחד.
לא הכל שחור כי לשמחתי אני יכול להגיד שאני אדם עם עקרונות ברזל ובשילוב עם היותי ריאלי אני כן מצליח לא לשקוע לתוך זה אבל לפעמים בשקט של לפני השינה או בצפייה בסרט או תוכנית שיש קטע דביק כזה עם הורים וילדיהם זה פשוט מכה בי.
עם אבא שלי אין תקשורת, עם אמא עוד יש אבל במידה לא מספקת.
הקטע הוא שאני יודע שאני לא אשם בזה ואני חושב שהם יודעים את זה גם ומן הראוי שהאחריות תלקח על ידם. בינתיים אני בשלי אם הם רוצים ממני יחס ושיתוף או במילה אחת את הבן שלהם שיראו לי שאכפת להם.
האמת שאין פה ממש שאלה אולי רק רציתי לפרוק ולשמוע מה דעתכם...
אני לוקח את הנושא די ברצינות כי יש לו השפעה כבדה על העתיד שלי כי בכל זאת הם ההורים שלי והדרך הזאת יכולה להתפרס לכל מיני מקומות שכמו שאני מבין עכשיו יכולים להיות סבירים עד לטראגיים ממש.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025