כבר כמה שנים אני סוחבת עם עצמי את ההרגשה הכבדה הזאת שאני לא רוצה ללדת, ומפחדת מהיום שבו אצטרך.
נכון שאני רק בת 21 ואין לי מה לחשוב לכיוון, אבל זה מציף אותי ומעיק עליי. ברור לי שהבחור שאיתו אתחתן ירצה ילדים - אז זו רק שאלה של זמן עד שאצטרך "ליצור" כאלו.
הקטע הכי פרדוקסלי בכל זה - זה שאני אוהבת מאוד אנשים. אני אוהבת תינוקות, אני אוהבת ילדים, אני אוהבת בני נוער, אני אוהבת מבוגרים וגם קשישים. גם כשאני חושבת על כמה שאני לא רוצה ללדת - אני חושבת על לאמץ.
בנוסף, זה נראה לי די מדהים שיש לי יכולת קוסמית כזו לגדל בתוך הבטן שלי בן אדם (חשבתם פעם כמה שזה הזוי?) ואז עוד להוציא אותו ממני...
ועדיין. אני ממש מפחדת מלידות. אני מפחדת מללכת לחדר לידה, אני מפחדת מהחדירה לפרטיות, אני מפחדת מההרגשה של החוסר ביטחון, אני מפחדת שלא אצליח להתמודד, אני מפחדת ולא רוצה להגיע ליום הזה. ידוע לי שיש לי חרדות, לא רוצה לקחת צ'אנס בדבר הזה - ברגע שאת בהיריון, אין דרך חזרה. אין מצב לומר בחודש תשיעי "אה.. סליחה.. אני מפחדת, אני לא יולדת" - חחח אין לך הרבה ברירה, יש לך משהו שאת חייבת להוציא ממך. זה מלחיץ אותי ברמות מטורפות, ואפילו גורם לי לתהות למה נולדתי אישה ולמה אני מחוייבת לקחת חלק בסבל הזה...
האם זה לגיטימי שאישה לא תרצה ללדת? מה עושים במצב כזה?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות