היי, עברתי תקופה מאוד חשובה בחיי אם לא החשובה ביותר. עברתי תהליך לא פשוט והראייה שלי על החיים השתנתה. אם לעשות את זה פשוט יותר: הורדתי את הוילון מעל המסך והצלחתי לראות את מה שלא יכלתי לראות כל חיי. כמובן שנכנסה גם מחשבה פילוסופית של מהי הטמת? המקודם או העכשיו. בחרתי לחשוב שהכל היה אמת אבל יחסי אל מי שהייתי ויכולתי לראות. את התהליך לא עברתי לבד אבל השיעור הקשה לדעתי היה נשאר רק שלי.
החלק הקשה הוא הרגע הזה שהבנתי שטעיתי.
טעיתי בכל פרמטר אפשרי בחיי. דבר שהוביל אותי לפתח יכולת אחרת בי-הסליחה לעצמי.
גם אחאי שהיתה סליחה, עדיין נשארה הצריבה העצמית אישית שלי להתנהלות לא נכונה כלפי אנשים שמאוד אהבתי והכי חשובים בחיי, בתוך לבי. בן זוג שאהבתי, חברת ילדות, מכרות/מכרים..ובכלל....
טעיתי ואני לא מוצאת את הדרך לבקש סליחה.
לא ידעתי לנהל דיאלוג, להוציא את מה שהרגשתי נכון, לקחת אליי את מה שאני אוהבת ולהגיד שאני אוהבת ולראות את החיים בדרך שאני רואה היום.
וצחוק הגורל הוא שאם אני רואה מישהי שמתנהגת כפי שהתנהגתי בעבר, אני או מרחמת עליה או מרגישה בכאב פצע שלא שלי ובעיקר רוצה לומר לה שמה שהיא רואה זה לא נכון. אבל אני לא עושה את זה.
אני רוצה לשאול אתכם איך מפתחים את התהליך סליחה מאחרים? האם זה נכון ללכת למישהו ולבקש סליחה על משהו שקרה לפני הרבה שנים וקרוב לוודאי שכח אותי ואת המקרה?
אני רוצה לשחרר את זה ממני ולסגור מעגל סליחה עם עצמי על עצמי.
תודה על כל עצה.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025