היי
אני טליה,בת 20 .
תודה לכל מי שנכנס וקורא עד הסוף.
אז כבר שבועיים שאני בבית,חזרתי לבית אחרי שנתיים שלא גרתי בו כיוון שעשיתי שירות לאומי ככה שיצא לי לגור בשתי דירות שונות ובשני ערים שונות.
העניין הוא שלא טוב לי בבית,ממש לא טוב לי!! בעיקר מבחינה רגשית..
עברתי משבר בגיל 16 ומאז התחלתי להסתגר למשפחה ולחברות..עם השנים זה השתפר ונפתחתי יותר לחברות אבל עם המשפחה שום דבר לא השתנה,לא מצליחה לשנות.
אני אוהבת את המשפחה שלי בתכלס,הם אנשים טובים ופשוטים..פשוט קשה לי להיפתח אליהם,אני לא מרגישה שום חיבור לאף אחד,אין לי שיח איתם,שום חיבוק,שום כלום..מרגישה זרה לידם.
אני חושבת שזה נובע מכעס שלי כלפי ההורים שלי,אני לא מסכימה עם הדרך חינוך שלהם,קשה לי עם אורח החיים שלהם,עם הקרירות..
כשהייתי קטנה ההורים תמיד היו רבים,וסבלתי מזה ממש..כל הזמן רציתי רק לברוח מהבית.. עד עכשיו.. אולי גם בגלל זה,אולי אני כועסת עליהם בגלל כל הצער שחויתי בגללם,את כל המתחים והכעסים הם היו מוציאים עלינו,הילדים..ואני הייתי לוקחת אישית מאוד את כל הכאב וגם קצת אשמה לפעמים.
מרגיש לי שכל החוסר ביטחון שלי בחיים הוא בגללם וזה מעצבן אותי!!
עוד סיבה שבגללה קשה לי בבית היא העובדה שאני נרקבת בבית,בבית שלי משעמם,במיוחד כי אין שום שיח מעניין בין האנשים בבית.כל אחד חי את החיים שלו. זה פשוט עצוב..
אני בשלבים של חיפוש עבודה אבל לצערי לא מוצאת..מקווה לצאת קצת מהבית.
העניין הוא שגם אין לי חברות וידידים בעיר שלי,עם כולם התנתק הקשר..הקשרים היחידים שיש לי הם עם החברות מהשירות וכל אחת גרה בחור אחר ככה שקשה להיפגש הרבה וזה המון נסיעות,אז אני מרגישה ממש בודדה כאן ואין לי עם מי לצאת.(אני גרה בעיר קטנה ככה שאין יותר מידי מקומות ואפשרויות להכיר)
חשבתי לנסות להשכיר דירה אבל זה לא אפשרי מכל מיני סיבות,בעיקר כלכליות..
פשוט קשה לי בבית,מאז שחזרתי אני הבן אדם הכי עצוב ובטלן בעולם!!
איך מתקדמים? מה אני יכולה לעשות?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות