קצת רקע על עצמי, השתחררתי לפני כשנה, עבדתי ואני עדיין עובדת בתפקיד הדרכתי (רלוונטי להמשך) והתחלתי לפני כחודש וחצי תואר ראשון באוניברסיטה, וככל שעובר הזמן אני מרגישה בודדה יותר ויותר.
אני לא ביישנית, אבל לא קל לי ליצור קשרים חדשים, אני מרגישה שכולם כבר נמצאים בחבורות ושלכל אחד יש את החברים שלו, ורק אני מסתובבת לבד באוניברסיטה, אוכלת מהר בין השיעורים (שלא יראו שאני יושבת ואוכלת לבד) ומנסה להימנע ממצב שאני נמצאת בין הרבה חבורות של סטודנטים, בעיקר של הקורס שלי (לא מרגישה בנוח להידחף, וגם לא נראה שהם פתוחים לאנשים חדשים).
אני שונאת להרגיש חלשה ובודדה וחריגה, בחטיבה היה לי מאוד קשה חברתית וסבלתי הרבה, בתיכון ובצבא הרבה השתפר ועכשיו אני מרגישה מעין רגרסיה וחזרה לחטיבה, זה ממש קשה לי כי אני מרגישה פשוט חלשה.
בעבודה שלי אני מדריכה, אני רגילה להיות במעמד שאליו פונים לצורך הכוונה מקצועית ואני גם עובדת לא מעט בהדרכה אישית, שם אני מצליחה כמעט תמיד ליצור קשרים אישיים טובים, ובאופן כללי יחסי האנוש שלי טובים, אבל תמיד שאני נמצאת במסגרת גדולה אני איכשהו ״נבלעת״ בין כולם והולכת לאיבוד...
יש לי כמה ״חברות״, כאלה שאני מדברת ויושבת לידן בהרצאות או מדי פעם נותנת טרמפים, אבל בסופו של שבר הקשרים די שטחיים ולכל אחד יש את החברים שלו, ומרגיש לי שאין לי את זה, זה מעיק עלי נפשית וגם מקשה עלי קצת בלימודים (המחשבות נודדות לקשיים...).
אני לא נהנת באוניברסיטה והלחץ של הלימודים ושל החיים מסביב (עובדת לא מעט ועושה כמה דברים מחוץ ללימודים) ממש מקשה עלי לאחרונה.
אשמח לעצות כנות :)
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות