היי, אני בת 18, בוגרת מכינה מחכה לגיוס לצהל.
אני בחורה שהתחילה הכל קצת מאוחר. הנשיקה הראשונה שלי הייתה סטוץ מזמוזים בשנה שעברה עם מישהו שנמשכתי אליו ורציתי אותו מאוד. אחריו דיברנו והוא אמר שזה היה חד פעמי והאמת שהייתי ממש בסדר עם זה.
עבר זמן והחלטתי לצאת עם חברות למועדונים, כמו כולן גם אני תפסתי בחורים ולהתמזמז איתם. סתם בשביל הכייף והניסיון.
מהר מאוד הבנתי שמוזר לי להצתרפת עם בנים שאני לא זוכרת איך קוראים להם ומתחננים שאני אכנס איתם לשירותים.
יצאתי למסיבה והתנשקתי עם מישהו שהכרתי אבל לא טוב, והייתי בשוק כשהוא שלח לי הודעה ולהתחיל לדבר איתי גם אחר כך. בנים ביקשו את המספר שלי אבל אף פעם לא נתתי, לא חשבתי שיכול להתפתח משהו, חשבתי שהכל חד פעמי.
אבל איתו זה היה אחרת ואפילו התלהבתי ממש.
אחרי שיצאנו לדייט ואז הבנתי שאני זו שלא רוצה אותו, למרות שהדייט היה די סבבה. פשוט הרגשתי שאנחנו לא ממש מתאימים (הוא חשב הפוך...)
מאז עוד כמה בנים הציעו לי לצאת וסירבתי, וכל פעם שמישהו מתחיל להתכתב איתי אין לי כוח. אני נמשכת לבנים, בזה אני ממש בטוחה, ואני פשוט חולמת על מישהו שהכל ילך איתן טוב ואני אתאהב בו גם.
הבעיה שהיא מפנטזת רק על מי שלא כדאי להיות איתו ואין דבר שמושך אותי יותר מגבר שלא מתאמץ להיות איתי.
אני פוחדת שזה דבר שידפוק אותי כל החיים, למרות שאין לי הרבה ניסיון ושיכול להיות שזה הגיוני שאני לא רוצה כל אחד. אני ממש מבולבלת ופוחדת שככה בחיים אני לא אהיה עם אף אחד, ומצד שני אני לא רוצה לפגוע באנשים ולצאת איתם למרות שאני לא בעניין.
מה עושים? אני נורמלית? האם זה עניין של גיל וחוסר ניסיון?
אני גם חייבת להוסיף שכל הקשרים עד עכשיו היו רחוקים ובהודעות כי הייתי במכינה, ואולי זה משהו שעוצר אותי כי מוזר לי להרגיש רגשות דרך הפלאפון.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות