אני מבינה את החשיבות של שכר הולם לכולם, את זה שאונס הוא מעשה נורא שעליו יש להוקיע את האנס ולא את הקורבן, ואת זה שיש מספרים לא שווים של גברים ונשים בעמדות בכירות.
אבל מצד שני אני כל כך לא מרגישה שהתנועה פמיניסטית מייצגת אותי שזה מגוחך. אין לו שום אהדה או הזדהות עם אותן נשים לא מגולחות שכותבות על הגוף שלהן ססמאות ויוצאות עם שדיים החושפים ושומנים בחוץ לרחוב.
אני לא רואה בהן שום דבר שמייצג את הדעות שלי ולא רוצה שיחשבו שאני לא מטופחת ומתגאה בזה.
וגם כל העניין של מלחמה בזנות וחשפנות נשמע לי בזבוז זמן ומחשבה. לא עניין שלי מי עובדת איפה ומה תנאי ההעסקה שלה שם. אני יודעת שזה לא הולך להיות מקום העבודה שלי (יש יותר סיכוי שאני אלך להיות עובדת ניקיון. תודה). אז המאבק הזה משעמם אותי בעיקר.
אני לא מתחברת ואפילו כועסת על כל האמירות הפמיניסטיות נגד גברים. אבא שלי הוא אדם מכובד ומאוד מכבד. מדבר תמיד בקול רגוע וגם כשהייתי צעירה יותר ועשיתי שטויות הוא פשוט לקח אותי לשיחה קשה בלי להרים את הקול. ו-וואלה, זאת היתה הסיגריה האחרונה שלי בחיים.
כל הניסיון הזה ליצור סטיגמה על גברים כאנשים חרמנים קבוע, מטרידים, תוקפים מילולית ומחפיצים היא סתם הפצת שמועות וניסיון פמיניסטי ליצור לנו רושם שכל הגברים הם נערים בני 14 עם זקפה קובעה.
מה שאני אומרת שכל התנועה הזאת גורמת לי לרתיעה. אני לא מבינה איך בעולם שפוי להכין אוכל טעים נהיה סמל לדיכוי ולהסתובב עם רגליים שעירות הפך לסמל לחופש.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות