והחוויה הזאת היא שהרבצתי לאימא שלי כשהייתי בן 10. בטווח הגילאים הזה רבתי הרבה עם אימא, וגם היום אני רבתי איתה. כל פעם שאנחנו בציבור אני מרגיש כאילו היא מביכה אותי בלי כוונה, תמיד הייתה לי הרגשה שבמקום לקבל אהבה ותמיכה ממנה קיבלתי ההרגשה של ניצול, למרות שהיא לוקה היום בפיברומיאלגיה (תקראו בגוגל אם בא לכם). יש לי תחושת בטן שמתי שהרבצתי לה אז זה היה נקודת מפנה ביחסים בינינו. ואני לא גאה בזה ממש, ואני רוצה שהיא פשוט תהיה אימא אוהבת ותומכת. זה הכל. כבר לא נעים לי להיות בסביבתה. וזה חרא לדעת שזאת אימא שלך וזה מה שיש. זה חרא, לא יודע מה לעשות עם זה.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות