הכרתי מישהו בעבודה שלי, מבחינתי? הבחור הכי מדהים שיצא לי להכיר בחיים, נראה טוב חכם רגיש אכפתי מצחיק רציני בוגר מה לא.... ובהתחלה שהכרנו הוא ממש מצא חן בעייני, התחלנו לצאת... ודברים התחילו להפריע לי , אם זה שכל הפסקה הוא אמר לי ״מתי את יוצאת בואי נצא ביחד״ קצת כפה את עצמו עליי... זה רק ההתחלה, למה להלחיץ? שולח הודעות כל הזמן... ושוב הכל לא בקטע מציק הכל ברגוע פשוט מרב שהוא מקסים לא רציתי להגיד לו לא.... ומה שקורה עכשיו זה ככה, אנחנו ביחס כבר חודש וחצי, ואני לא מתאהבת ושום רגש לא בא... אני נקשרת מן הסתם ואם אני חושבת על להפרד זה כואב לי אבל אני יודעת מה זה להתאהב ולרצות ואין את זה.
לפעמים לא בא לי לראות אותו בכלל, פרפרים זה בכלל אין מה לדבר פשוטבאין אותם, אני מרגישה שאני פשוט עם מישהו שאני מאד מעריכה ואוהבת וזהו... אפילו כבר לא כזה בא לי על הדברים הפיזיים:/ והוא מבחינתו... כבר ממש מפתח רגש, וניסיתי להסביר במילים עדינות שאצלי זה לא ככה אבל אני מרגישה שהוא ממש פיתח רגש שהוא קצת עיוור אפילו ולא כל כך מקשיב לי... והוא מלחיץ אותי, אתמול נפגשנו והוא אמר אני יודע שאנחנו נפגשים הרבה אבל אני עדיין ממש מתרגש כל פעם לפני שאת באה... מה שלא קורה אצלי...
והשאלה שלי היא כזו, מה לעשות?!? להפרד זה קשה לי בעיקר כי הוא קצת עיוור פה וזה כאילו ינחת עליו, קשה לי גם לפספס בחור כזה טוב ומדהים כי בחוץ יש בעיקר חרא... אני כל הזמן אומרת אולי הרגש יבוא אולי אולי אבל הוא בתכלס לא בא וגם לא נראלי יבוא.. זה די ברור... מה לעשות? :(