מתישהו בחיים שלי הבנתי שהתשוקה שלי היא לטפל. אני רוצה לעזור לאנשים, אני מרגישה שבכל מפגש שלי עם אדם אחר יש תחושה של קסם הדדי- האדם מרגיש שיש מישהו שמקשיב לו מהלב, וזה גורם גם לי להרגיש נפלא.
יש לי גישה לתחומי האמנות, ההבעה והיצירה ודי ברור לי שבמהלך החיים שלי ארצה להנחות קבוצות דרך כל מיני כלים אמנותייים..
יופי.
העניין הוא שיש לי קושי (ואולי גם פחד) מאוד גדול ממסגרת אקדמית מחייבת. הציון הפסיכומטרי שלי נמוך מאוד, היכולת שלי לשבת ולהתרכז בכיתה מוגבלת ושלא נתחיל לדבר על מבחנים והגשת עבודות וסטטיסטיקה וכאלה...מלחיץ מאוד.
השנה התחלתי ללמוד לימודי תעודה בתחום של טיפול קבוצתי באמנויות. הלימודים ממש מעמיקים, מרתקים ומרגשים וישנו קורס שלם בנושא פסיכולוגיה התפתחותית ותכנים שלומדים גם בתואר ראשון לפסיכולוגיה, סולציולוגיה או מדעי ההתנהגות..אני ממש נהנית מהלימודים ועכשיו נגמרת השנה הראשונה ואני מוצאת את עצמי מאוד מבולבלת האם להמשיך לעוד שנה או לעשות תואר אקדמי באחד מתחומי הטיפול.
מצד אחד אני מרגישה שאם אני אהיה מטפלת טובה, איכותית שפועלת מהלב ומאהבה אז אנשים פשוט יבואו לקבוצות שאפתח וירצו לעבור יחד איתי תהליך צמיחה בלי קשר לאיזה תואר יש לי או אין לי. ואולי עיקר העניין הוא ניסיון ולא בהכרח התעודה עצמה.
מצד שני הסתכלתי על כל מיני מנחים ומטפלים שאני מעריכה ולכולם כולל כולם יש תואר ראשון לפחות ואני מפחדת שלא יבואו אליי מטופלים אם אין ברשותי תואר ממוסד מוכר או שלא אמצא עבודה בתחום.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות