אני סטודנטית להנדסת תעשייה וניהול, בשנה ב'.
מהרגע שהתחלתי ללמוד לא השקעתי בלימודים כמו שהייתי אמורה להשקיע. זה הוביל למצב שנכשלתי בכמה קורסים, והסמסטר הזה המצב שלי רק הלך והדרדר. לא הייתי עושה בכלל שיעורים, והגעתי לתקופת המבחנים בפער מטורף.
בדרך כלל הייתי מתאפסת ומצליחה ללמוד ולהשלים את הכל, אבל הפעם זה לא קרה. הגעתי למקרי קיצון, שבשיא העומס, עם כל הלחץ, במקום לשבת וללמוד, אני לא עושה כלום. לא מצליחה להושיב את עצמי, אבל בקטע קיצוני. רק ישנה כל היום, בלי כוחות או בלי חשק לצאת מהמיטה.
רע לי, אני כל הזמן חושבת על זה שבא לי לפרוש ואין לי את האומץ לעשות את זה. כי זה אומר שאני אזרוק 4 שנים לפח. שנתיים שבהן עשיתי פסיכומטרי, מכינה, שיפרתי בגרויות, ועוד שנתיים שהעברתי בתואר. יחסית כן השקעתי, ובעיקר מה עם כל הזמן והכסף? אם אני ארים עכשיו ידיים, זה אומר שכל הדברים האלו הלכו לפח.
ובעיקר, אני יודעת שאני לא אסלח לעצמי, כי זה תחום שאני יחסית כן מתחברת אליו, ואני לא רואה את עצמי הולכת ללמוד משהו אחר במקום. או מה אני הולכת לעשות עם החיים שלי במידה ואני אפרוש. בנוסף לכל הדברים האלו, חשובה לי גם הדעה של הסביבה, של המשפחה, של החברים, של האנשים מהלימודים. מה כולם יחשבו עליי? איך אני אגיד את זה לכולם? אני יודעת שאני ארגיש עוד יותר רע אם אני באמת אגיע למצב הזה.
הלוואי שהייתי יכולה לחזור אחורה בזמן, אל התקופה שרק התחלתי ללמוד. והייתי לוקחת את עצמי ביידים, משקיעה כמו שצריך ואז בכלל לא הייתי במצב הזה היום. השם שלי היה שונה, ולא הייתי עם הטייטל הזה של החולייה החלשה, ובעיקר הייתי מרגישה יותר טוב עם עצמי, ולא הייתי מגיעה למצב הזה שאני נמצאת בו עכשיו.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות