אני חודש בצבא והגעתי למקומות שלא תיארתי לעצמי שאני אגיע מבחינת נפשית באמת שאני מתחיל לשנוא את עצמי ולהתבייש בזה. אני מאז ומתמיד לא הייתי ילד עם כישורים חברותיים כל כך ובבית ספר סבלתי ובכיתי וראיתי פעם אחת פסיכולוג מטעם הבית ספר ועברתי כיתה אבל מתוך כבוד להורים סיימתי גם תמיד היה לי את הבית לברוח אליו. אני מכיר את עצמי ומאז שאני זוכר את עצמי יש לי דימוי עצמי נמוך חרדה חברתית ודיכאון והיו לי כמה התקפי חרדה אבל כמובן שאם אגיד משהו מזה לקבן הם לא יקחו אותי ברצינות בחיים. אני הייתי אצל קבן והוריד אותי מקרבי ועכשיו סיימתי טירונות 02 אני כותב דרך הטלפון ואני באמת שלא מסוגל כבר אני מתמוטט.
אני בוכה בלילות שהיה לנו שבוע שטח פעם ראשונה בחיים שלי הרטבתי ואני איבדתי כל סוג של הנאה. זה לא צץ אצלי בצבא פתאום תמיד היה לי את הבעיות שלי אבל שמרתי לעצמי סבלתי והסתדרתי לא שיתפתי עם אף אחד והתקופה של הצבא ריסקה אותי לגמרי שבוע שלם לגור בחדרים ואינטימיות ען אנשים שאני לא מכיר וסביבה חברתית גדולה שזה דבר עוין במחשבה שלי ואני נתרע ולא מסוגל לזה אני באמת כותב את זה בדמעות כי אני לא יודע מה לעשות ואני לא מסוגל לעשות את זה 3 שנים אני מפחד. אבל לא קבן ולא פסיכיאטר יקחו אותי ברצינות בגלל ככ הרבה אנשים שעושים מזה בדיחה ואני כבר מתחילת הטירומות ביקשתי קבן ואמרו לי בסדר ולא נתנו לי אבל כל יום שעובר אני מאבד את עצמי יותר ויותר וכל פעם שאני בבית אני במיטה לא מסוגל לצאת מדוכא לא מסוגל לחשוב מה יקרה ואיך אמשיך ככה. הייתי בביקור רופא והוא הביא לי המלצה למעקב פסיכיאטר אסל לא עשו עם זה כלום. אני באמת לא יכול לשרוד ככה ולתת להם למשוך אותי כי אני ביישן ואדיש ואין לי אומץ וביטחון להתווכח או לעמוד על שלי.
מה לעשות?? בבקשה עזרה..
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות